חתמתי על חוזה לעוד שישה חודשים בפינדהורן, ועברתי לעבוד בגן.....בסקוטלנד....בחורף....אבל הדחף מבפנים היה כל כך חזק שלהיגיון לא היה סיכוי. התכנית המקורית הייתה לחזור הביתה לחורף ולחזור לכאן לעוד 6 חודשים לקראת הקיץ. תכניות מקוריות נידונות להישתנות. אני יושבת בביתי הקטן בפארק, מוקפת עצים, פסיונים מטיילים לי בחצר (זה מן עוף כזה, בין תרנגולת לטווס, תמיד מזכירים אותו ברומנים היסטוריים), פה ושם רואים צבי טועה, והאושר גדול. לגבי מזג האוויר, הכל בראש. ברגע שהפנמתי שהגשם הוא שותף קבוע בעבודה, הוא כבר לא היווה בעיה. כמו שאומרים כאן, אין מזג אוויר רע, רק בגדים לא מתאימים. אנחנו מצוידים והעבודה באמת מהנה. כרגע אנחנו בעיקר מגרפים, גוזמים ומכינים את הגנים לחורף. אני מקווה לשמור על אופטימיות ורודה זו גם כשנגרף שלג.....
יש משהו מיסטי בסקוטלנד, בתקופה הזו יש מעין ערפל באוויר. אתמול נחגג כאן Haloween , חג שבו הילדים מתחפשים (בעיקר למכשפות) ויש אווירה של התרגשות מפוחדת מכישופים ורוחות של דודים מתים שבאים לבקר. זה כמובן עיוות של ראש השנה הקלטי Samhain, אחד החגים החשובים בתרבויות האדמה. הגעתו מסמלת את סיום
הקציר והתחלת עונת החורף. הצעיף בין העולמות נהיה דק במיוחד ביום זה,
הגבול בין עולם בני האדם ועולם הישויות נשבר. זמן לזכור ולכבד את המתים, זמן לקסם
ולראיית העתיד, זמן להגנות מפני מכשפות וכוחות רשע, בעזרת הרבה נרות ומדורות.
במקום ללכת למסיבת "פורים" קלטית/נוצרית, הלכתי ל - Nature Sanctuary (בתמונה מימין) להתחבר לאנרגיה המקורית של לילה זה. כאשר האינטואיציה מועצמת ויש תחושה מאד חזקה של אנרגיה "אחרת" באוויר, המידע פשוט זורם. זה הזמן לתכנן את השנה, לקבוע את המטרות והכוונות, ואז לשקוע לזמן החלום של החורף, כדי לתת לזרעי המימוש לנבוט. באביב יבוא המימוש. אני עובדת עם האנרגיה הזו שנים בארץ אבל פה אני באמת מרגישה אותה. המובחנות בין העונות קיצונית. מאחר ואנחנו בכפר בצפון סקוטלנד, החושך מגיע מוקדם והוא ממש חשוך. הגנים באמת הולכים לישון לחודשים הקרובים ואני עסוקה בייבוש מרווה, תימין ורוזמרין, מכינה שמן גוף עם פרחי קלנדולה, מייבשת הרבה לבנדר (לשקיות לארונות וסבונים), ומחפשת מה לעשות עם כמויות התפוחים שקטפנו: כבר בישלנו רסק תפוחים, ריבות, עוגות, צ'יפס קליפות תפוחים, סיידר. בניגוד לגינה הפורחת שלי בארץ, עוד שבועיים כבר לא יהיה מה לקטוף.
העבודה בגן מחברת אותי חזק לעבודה עם ישויות הטבע, שיתוף פעולה בין שווים שחיים פה ביחד. כתבתי על זה הרבה בעבר והתנסיתי בהצלחה בגינה שלי, אבל מה שהביא אותי לחיות פה זה הצורך להעמיק את הקשר הזה, והדרך היא לעבוד בגן שכבר יותר מחמישים שנה חי באנרגיה של כבוד הדדי בין בני האדם לישויות השונות שאינן נראות בעין רגילה. גנים שחיים בהדדיות כזו הופכים להיות כיסי ריפוי, יש סיבה לכך שהגן של פינדהורן מושך כל כך הרבה אנשים מרחבי העולם. אנחנו לא הכי טובים בגינון בר קיימא, או בפרמקלצ'ור, גם לא בחקלאות אורגנית, אבל ההקשבה והכבוד לטבע (Attunment) כבר כל כך הרבה שנים, עושים את ההבדל. המשמרת בגן לא רוויה בשיחות מרתקות עם פיות וגמדים, גינון זה גינון כמו בכל מקום (עישוב, גיזום, גירוף וכו'). אבל אחרי שלושה שבועות שאני מכריחה את עצמי להאט את הקצב, ולנסות לשמוע, השבוע קלטתי את "זה". כבר שבוע אני גוזמת גדר חיה, עלה עלה מה שנקרא, כדי לפגוע כמה שפחות בשיחים ולשמור על צורה עגולה ויפה. הגנן הראשי הראה לי מה הוא רוצה ואמר לי להתכוונן לשיח, לגבי הצורה והעומק של הגיזום. הנהנתי ברוחניות אבל בתוכי שידרתי לו מסרים נואשים: תגיד לי כמה סנטימטר אתה רוצה לעזאזל...אבל אחרי שלושה ימים על עיוור היד שלי התחילה ללכת בעצמה, מתוך זרימה שלא עוברת דרך הראש, מעין ידיעה, מעין שמיעה פנימית, קשה להסביר, זה נראה נפלא ומרגיש עוד יותר נפלא.
אתמול בלילה ב- Nature Sanctuary שמעתי חזק שאני צריכה להתחבר לאנרגיית הריפוי בגן האוריגינלי (בתמונה משמאל). שם התחיל סיפור ההצלחה הזה שנקרא פינדהורן, לפני 52 שנה. אחרי שארגיש את האנרגיה הזו אוכל להעביר אותה למקומות אחרים, כאן ובבית, ולהתחבר לחזון כיסי הריפוי שראיתי לפני שנים (וכתבתי עליו בעבר). אין לי מושג איך זה יקרה, אבל עד לפני שלושה ימים גם לא היה לי מושג איך לגזום גדר...יש מקום לאופטימיות....
