לפני כמה ימים הבנתי שהעונה באמת נגמרת והגן מתחיל להתכנס פנימה, ומהר מהר הכנתי תמציות פרחים של פרג, ורדים, קלנדולה, אפונה ריחנית, לבנדר ובוראז', ושמן קומפרי. עוד חודש כבר לא יהיה כלום ונתחיל לאסוף כמויות מטורפות של עלים. העלים האלה שוכבים שנה והופכים לאדמת יער מזינה שמעשירה את העציצים והערוגות. אנחנו משתמשים עכשיו באדמת עלים שנאספו לפני שני חורפים. באביב הבא נשתמש במה שאספנו לפני שנה.
קיץ מלא ישראלים עבר עלי, כולל המשפחה שלי. היה נהדר לדבר עברית. מישהו הסביר לי שאנחנו מפעילים שרירים שונים בשפות שונות, לכן כל כך מעייף לדבר שפה זרה. למרות שאני כבר רגילה לאנגלית ואפילו מרצה לפני קהלים, יש הקלה גדולה לדבר בשפת אמנו ונדמה לי שאני נשמעת יותר חכמה בשפה שלי....
כמויות האורחים שעבדו איתנו הקיץ היו גבוהות במיוחד. עובדים איתנו אנשים שבאים לסדנאות וכנסים ויש דגש מיוחד על התהליך האישי שהם עוברים. זה דורש מאיתנו הגננים להיות בהקשבה וקבלה ולנהל כל שבוע מעין סדנה. האנרגיות משוגעות והאווירה היא של מסיבת סטודנטים מתמשכת. האורחים שלנו משילים את התפקידים והתוויות שהביאו מהבית ונכנסים לאווירת חופש/חגיגה. זה מרתק ומרגש אבל גם מעייף מאד.
הכלים של פינדהורן כדי לשמור את כולנו שפויים, מדהימים בעוצמתם. פעם בשבוע, רביעי אחר הצהריים, נפגשים כל הגננים לעשרים דקות של מדיטציה, אחריה sharing עמוק ושיחה גלויה על המצב במחלקה. המסורת של דיבור מהלב, בכנות מלאה, כל כך מעוגנת פה, שכל חבר חדש בצוות נכנס מהר מאד לאווירה. לא מטאטאים כלום מתחת לשטיח. אני מגלה שכשאני שומרת בבטן כדי להיות נחמדה, אני מבלה שעות בשיחות מתישות בתוך הראש שלי. לא שווה את זה, יותר קל לשפוך את זה החוצה. עם הזמן לומדים לדבר מתוך ה"אני" ולא לזרוק הכל על "אתה". זו לא מניפולציה, כשמדברים מהלב הצד השני שומע ולא נסגר. פעם בכמה שבועות מקדישים שעתיים לבחינת עומק בעזרת ה superviser שלנו. אנחנו שמים את מה שכואב על השולחן ונותנים לה להוביל אותנו. אנחנו יודעים איך אנחנו נכנסים, אבל לא איך נצא מהפלונטר שעולה ותמיד קיים האיזון בין להגיד הכל בכנות אבל עדיין להיות מסוגלים לעבוד למחרת בבוקר ולספק לאורחים שלנו את החוויה המדהימה שמביאה אנשים מכל העולם לבוא שוב ושוב לכאן.
גינת הקוסמת – אתר, אלכימיה בין נשיות, רוחניות וטבע.
