חפש בבלוג זה

‏הצגת רשומות עם תוויות צמחי מרפא.. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות צמחי מרפא.. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 6 בספטמבר 2015

סתיו..סתיו...סתיו

לא להאמין, הקיץ נגמר. לא שאפשר להגדיר את מה שהיה קיץ, אפילו לא במדד הסקוטי, אבל בכל זאת הצלחנו לקבל קצת שמש והיו בערך שלושה ימים שאפשר היה להסתובב בשרוול קצר. את הבריטים כל זה לא מעניין. אמרו להם קיץ והם בקצר בגשם וברוח, ושלא יבלבלו אותם בעובדות, אבל אני עדיין זוכרת קייצים לחים עם אבטיח (מתגעגעת רק לאבטיח...) 

לפני כמה ימים הבנתי שהעונה באמת נגמרת והגן מתחיל להתכנס פנימה, ומהר מהר הכנתי תמציות פרחים של פרג, ורדים, קלנדולה, אפונה ריחנית, לבנדר ובוראז', ושמן קומפרי. עוד חודש כבר לא יהיה כלום ונתחיל לאסוף כמויות מטורפות של עלים. העלים האלה שוכבים שנה והופכים לאדמת יער מזינה שמעשירה את העציצים והערוגות. אנחנו משתמשים עכשיו באדמת עלים שנאספו לפני שני חורפים. באביב הבא נשתמש במה שאספנו לפני שנה. 

קיץ מלא ישראלים עבר עלי, כולל המשפחה שלי. היה נהדר לדבר עברית. מישהו הסביר לי שאנחנו מפעילים שרירים שונים בשפות שונות, לכן כל כך מעייף לדבר שפה זרה. למרות שאני כבר רגילה לאנגלית ואפילו מרצה לפני קהלים, יש הקלה גדולה לדבר בשפת אמנו ונדמה לי שאני נשמעת יותר חכמה בשפה שלי....

כמויות האורחים שעבדו איתנו הקיץ היו גבוהות במיוחד. עובדים איתנו אנשים שבאים לסדנאות וכנסים ויש דגש מיוחד על התהליך האישי שהם עוברים. זה דורש מאיתנו הגננים להיות בהקשבה וקבלה ולנהל כל שבוע מעין סדנה. האנרגיות משוגעות והאווירה היא של מסיבת סטודנטים מתמשכת. האורחים שלנו משילים את התפקידים והתוויות שהביאו מהבית ונכנסים לאווירת חופש/חגיגה. זה מרתק ומרגש אבל גם מעייף מאד. 


הגן מתכנס ואיתו גם אנחנו. אני מתחילה לאסוף זרעים, לייבש עשבי תבלין ופרחים, ונפרדת בצער מהעושר של צבעים וריחות שליווה אותנו בשלושת החודשים האחרונים. במקביל אנחנו מורידים הילוך ברמה האישית, ומתמסרים לעבודה פנימית. יותר מדיטציות, יותר תהליכים בתוך הצוות. לא קל לשמור על איזון בין התרבויות, האישיות, הרצונות שכל אחד מהצוות מביא עימו. אנחנו חיים בקדירה קטנה של צוות הגן, ובקדירה קצת יותר גדולה שהיא קהילת פינדהורן. האנשים שאיתם אתה עובד הם אותם אנשים שאוכלים איתך בחדר אוכל, מבלים בערב, גרים איתך ולידך. אין מצב ללכת למסעדה בעיירות השכנות ולא לפגוש מישהו מוכר. כל התנהגות, דפוס או עכבה שחשבת שהשארת בבית כשבאת לקהילה רוחנית, מתגלים פה בעוצמת יתר. ההבדל הוא שפה אי אפשר לסגור את הדלת ולהתעלם. צריך להתעמת, לנקות את האנרגיה השלילית ולגדול. המשמעות של חיים בקהילה רוחנית היא לא שכולם בהיי תמידי של אהבה לעולם. זה קורה אולי בלאלאלנד של סמים. המפגש עם המראות האלה מכריח אותי לוותר על מה שחשבתי שזה "אני", מכריח אותי לשחרר אמונות ודפוסי התנהגות שכבר לא עובדים, לא להיתקע בפינות קטנוניות, לשים גבולות, לחיות ביושרה, מעל הכל מכריח אותי לגדול.

הכלים של פינדהורן כדי לשמור את כולנו שפויים, מדהימים בעוצמתם. פעם בשבוע, רביעי אחר הצהריים, נפגשים כל הגננים לעשרים דקות של מדיטציה, אחריה sharing עמוק ושיחה גלויה על המצב במחלקה. המסורת של דיבור מהלב, בכנות מלאה, כל כך מעוגנת פה, שכל חבר חדש בצוות נכנס מהר מאד לאווירה. לא מטאטאים כלום מתחת לשטיח. אני מגלה שכשאני שומרת בבטן כדי להיות נחמדה, אני מבלה שעות בשיחות מתישות בתוך הראש שלי. לא שווה את זה, יותר קל לשפוך את זה החוצה. עם הזמן לומדים לדבר מתוך ה"אני" ולא לזרוק הכל על "אתה". זו לא מניפולציה, כשמדברים מהלב הצד השני שומע ולא נסגר. פעם בכמה שבועות מקדישים שעתיים לבחינת עומק בעזרת ה superviser שלנו. אנחנו שמים את מה שכואב על השולחן ונותנים לה להוביל אותנו. אנחנו יודעים איך אנחנו נכנסים, אבל לא איך נצא מהפלונטר שעולה ותמיד קיים האיזון בין להגיד הכל בכנות אבל עדיין להיות מסוגלים לעבוד למחרת בבוקר ולספק לאורחים שלנו את החוויה המדהימה שמביאה אנשים מכל העולם לבוא שוב ושוב לכאן.


הקיץ פה נגמר בלי שהוצאתי את בגד הים מהארון. ברגע אימפולסיבי קניתי כרטיס טיסה לארץ, לשבועיים. לא מוכנה לגמור שנה בלי לשחות בים התיכון, אני כבר מריחה את הפלאפל בזיכרון והדגים בחוף קיסריה. שבועיים של שמש וים, ויום כיפור של שקט וקדושה, ומשפחה וחברים ועברית. אחרי זה אהיה מוכנה להתכנסות, לקסם ויופי של החורף הסקוטי. 


גינת הקוסמת – אתר, אלכימיה בין נשיות, רוחניות וטבע.

יום שישי, 12 באוקטובר 2012

סתיו..סתיו..סתיו...

השבוע היה אצלי חבר שהתפעל מהצמחים שאני מרפאה דקה לפני שהם מחזירים נשמה לבורא. יש לו שני עצי פרי שזקוקים להזרקת אנרגיה דחופה. מישהי טיפלה בעזרת לחש - נחש בעץ הלימון שלו והוא מיד הגיב בעלים רעננים ופריחה חדשה. הוא רצה לדעת איך אני עושה את זה, איך היא עשתה את זה, וכאן נתקעתי. אני לא ממש יודעת מה אני עושה ואני כבר לא כל כך זוכרת איך זה בכלל התחיל. 

מרגע שירדו הטמפרטורות מהשלושים חזרתי לגינה. העבודה הרגילה של עישוב, קומפוסט, ניקוי ענפים יבשים והכנה לשתילת סתיו, תמיד מרגיעה אותי ומאפשרת לי לחלום בהקיץ ולספר לעצמי סיפורים יפים. התקופה הזו מעוררת אצלי זכרונות עתיקים כנראה, אני מתרגשת מעציצוני הזרעים שהכנתי, תולה אורגנו לייבוש ומדמיינת צנצנות ריבות. לא לגמרי ברור מאיפה בא הצורך הזה. עושה הריבות היחיד במשפחה היה סבא וגם הוא דבק רק בריבת ענבים. כנראה שמשהו עבר בגנים עם זכרונות מגלגולים קודמים.

בבדיקה אנרגטית מקיפה הסתבר ששוב היסמין דועך (קפריזי שכמותו...). נאלצתי להוציא אותו לעציץ, קטמתי את עליו הקטנים, טיפלתי בו והוא מוציא עלים חדשים ורעננים. לא מצליחה להבין מה קורה עם הילד הזה. כבר פעם שנייה שאני מנסה למצוא לו מקום בגינה והוא מודיע לי חד משמעית שלא לכבודו. מה אני לא שומעת פה? אולי צריך להעביר אותו למישהו אחר, ממש קשה לי לוותר עליו. הערוגה הצפון - מערבית נראתה קצת אומללה. טיפול קל הוציא מיד עלים חדשים בדפנה ופרחי טגטס רעננים שכבר חשבתי שגרמו את העונה. 

אני מבצעת אקספרימנטים ומנסה לאזרח גם השנה צמחי מרפא שלא מצויים אצלנו בדרך כלל. סט. ג'ון וורט, בוראג', שן ארי, סורל, פוקסגלוב, פרגי ענק. אלה גדלים בסקוטלנד בקיץ, כך שיש סיכוי שיצליחו לשרוד כאן בחורף. בעבר הייתה לי דילמה (קצרת מועד...) לגבי ניסיונות איזרוח של צמחים מחו"ל. אני נוטה לאכול ולטפל בעזרת תוצרת מקומית, מאמינה שזה הכי מתאים לנו, לתדרים של הגוף שלנו. תיקשור שקיבלתי לפני שנה דיבר על כיסים אנרגטיים שנמצאים במקומות שונים בעולם, מקומות שבהם יש אנרגייה חזקה. אנשים נמשכים אליהם ממקום מאד אינטואיטיבי, אחר כך ממציאים סיפורים שלמים סביב אותו מקום. העיר העתיקה בירושליים היא מקום כזה אבל במקום להפוך לכיס ריפוי אנרגטי היא הפכה למוקד מלחמה ומחלוקת בין כוחות תוקפניים ואלימים. אבלון - גלסטונברי של ימינו - היא כיס ריפוי. סנטיאגו דה קומפוסטלה בספרד, לורד בצרפת, לדעתי גם פינדהורן, בזכות העבודה האנרגטית שנעשתה שם. אני יודעת בביטחון (כי קראתי בוויקיפדיה..) שחלק מהצמחים האלה היו בארץ והובאו לאירופה בידי הצלבנים. חלק גדלים אצלנו פרא בהרים אבל אנחנו לא מכירים אותם בגינה מתורבתת. הייתי רוצה לחפור את כל הבטון שסביב הכותל המערבי והר הבית ולהפוך אותו לגינה של צמחי מרפא. הייתי מביאה מתנדבים לעבוד שם ויחד היינו מכינים תמציות פרחים מאחד המקומות הכי אנרגטיים על הפלנטה. באזור המסגדים למעלה יש צמחיה, ועצי זית  עתיקים, אבל לא מספיק לטעמי.

בכל אופן, כדי ליצור כיסי ריפוי בארץ, כדי לעורר את האנרגיה המרפאה של האדמה, צריך "לשתול" אנרגיה, במדיטציה שמכבדת את המקום, בצמחים שיעודם לרפא. לפעמים מספיק שיהיו בקרקע, לא צריך לקצור יבול ולהכין תמציות וטינקטורות. לכל צמחי התה והתבלין שאנחנו מכירים יש איכויות ריפוי. מעודדת מהצלחת הקומפרי, אני מנסה לחזק אותם על ידי הבאת כוחות חדשים לשדה המערכה הזה שנקרא ארץ ישראל.

בעודי מעשבת הבוקר ניסיתי לשחזר איך הגעתי למה שאני עושה היום .אני קצת מתוסכלת מזה שאני לא מלמדת, סיפור חדש אצלי. במשך יותר מחמש עשרה שנים אני מסתפקת בתווית המרפאה, מכשפה, ושאר השמות שהדביקו לי חברים ומטופלים. פתאם זה לא מספיק. כבר כמה זמן ברור לי שאעביר את הידע הזה הלאה, אבל עוד לא מצאתי את המפתח למה שאני רוצה. פה לא מדובר על לכתוב מערכי מפגשים ולהוסיף להם מדיטציות בדימיון מודרך. אני רוצה לייצר אווירה מסויימת, אותה אווירה שפרנקו ייצר לנו, 23 אנשים, בקיץ, כשדחף אותנו מעבר לגבולות שלנו. אותה אווירה שגורמת לנו לחזור מקצות העולם (זו לא קלישאה, היו שם מאוסטרליה ומברזיל) לפינדהורן כדי ללמוד איתו שוב. עדיין מבררת לעצמי מה בעצם היה שם.

חזרה לשאלה של ידידי לגבי הריפוי האנרגטי. איך בכל זאת אפשר להתחיל לטפל בגינה בצורה אנרגטית? אני התחלתי לפני הרבה שנים כשלמדתי ביו אנרגיה, מבית מדרשו של רפי רוזן. אני כבר מזמן לא מטפלת בטכניקה הזו, לקחתי אותה למקומות אחרים וחיברתי אליה עוד מרכיבים של הילינג ודמיון מודרך, אבל זו הייתה התחלה מצוינת. אני זוכרת שהתחלתי להצליח בטיפול כששחררתי כל שיפוט לגבי המוזרות של השיטה. הייתי מרגיעה את עצמי שבמילא אף אחד לא רואה ולא יודע מה אני עושה, אז אפשר להשתטות, להשתולל, You fake it till you make it .

רייקי, מי שעושה רייקי לילדים שלה יכולה להעביר את המגרש לגינה. בספר הנבואה השמימית יש פרק שנקרא "עניין של אנרגיה" שמסביר יפה את מה שאני מנסה להגיד כאן. בספר ההמשך "הנבואה השמיימית - מדריך חווייתי" יש כבר הדרכה מעשית בנושא. לפעמים דווקא הספרים הלא מתוחכמים הם אלה שמפילים הכי הרבה אסימונים, במיוחד אצלי שלא מסתדרת עם מאמרים מדעיים ויותר מידי מילים. 

רוח נהדרת מגיעה אלי דרך החלון, סתיו...  




  


יום חמישי, 19 באפריל 2012

הרשת נפרשת

רשת העכביש שלי נפרשת...ואולי זו רשת של דייג שמושלכת לים בתקווה. אולי זה דימוי טוב יותר. אני עומדת בפתחו של אוקיינוס, טובלת את קצות האצבעות. גיליתי את האינטרנט, והרשת האנרגטית נפרשת. עד לפני חצי שנה השתמשתי במייל, בדקתי בגוגל זמני רכבות לתל אביב וקראתי כותרות של חדשות. בספטמבר שוכנעתי לפתוח דף בפייסבוק והוא נשאר שומם ורדום. בנובמבר התחלתי לכתוב בלוג ומאותו רגע הרומן שלי עם הרשת מתהדק.

משהו במימד האנרגטי הזה עושה לי טוב. השקט, השליטה על איכות החשיפה, התגובה המהירה. הצורך שלי לכתוב מתגבר. המלים נוזלות לי מהאצבעות. אני מובלת, מתמסרת, מתיישבת בספונטניות ופשוט מרוקנת מחשבות, תמונות. הזמינות והמהירות גורמות לי לקרב רצון למימוש - משאת הנפש של כל אדם שעובר תהליך מודעות - יצירת מציאות מיידית. מתחשק לי לפתוח בלוג - חמש דקות והתבנית מוכנה. מתחשק לי להקים אתר - חי וקיים. עדיין בעבודת עיצוב (הרצון שלי לא תואם את יכולותי הטכנולוגיות הדלות....), כמעט מושלם. 

ביום הראשון של פסח התיישבתי בספונטניות וכתבתי לענבל רווח (משווקת עסקים לפייסבוק) שמתחשק לי לפתוח דף עסקי, וברוח המהירות האינטרנטית מיד נקבעה פגישה שנמשכה 4 שעות וטיפלה בכל הפחדים וההתנגדויות שלי מחשיפה. דבר והיפוכו - מצד אחד אני כותבת כמו משוגעת, מצד שני מתקשה לוותר על האנונימיות. התהליך של יציאה מהשתבללות למרכז הבמה, כולל פרופיל מפורט, תמונות ואמירה ברורה של "מה אני רוצה" מלווה בכאבי בטן, צוואר תפוס והמון חלומות בלילה. אבל זה מכריח אותי להעמיד כוונה ברורה, להתמסר, לקפוץ שוב קפיצת אמון - כל המרכיבים שמייצרים קדירת מודעות משובחת. 

אני מתמסרת, מייצרת דף בפייסבוק, עובדת על האתר, לומדת מושגים חדשים, מבינה סוף סוף מה זה "Like". 
אני כותבת מגיל 12, כבר יותר משלושים שנה, רק ליומנים שלי. מאיפה הצורך הזה לכתוב לקהל? השאלה הזו מלווה אותי כבר חודשים ועדיין לא התבררה לי, אבל אני ממשיכה לכתוב מהבטן, ועל הדרך מאד מאד נהנית....

עד שנפל לידי היום ספרו החדש של פאולו קואלו "אלף". בעמוד 31 הוא כותב על הצורך שלו בכתיבה ופגישה עם הקהל שלו: ..." אני זקוק לזרים כאלה...השורשים שלי מוכנים, אבל אוכל להתקדם רק בעזרתם של אנשים אחרים....גם בעזרת כאלה שמעולם לא פגשתי. אני משוכנע בזה..."

חץ ללב. קיבלתי את התשובה.

אתם מוזמנים לבקר אותי בגינת הקוסמת, לעשות לי "Like" , לעזור לי להתקדם בנתיב שלי.