חפש בבלוג זה

‏הצגת רשומות עם תוויות גינה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות גינה. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 18 בינואר 2013

אתר חדש - החיים מתרחבים

כבר חודש אני מתברברת עם אתר בעברית לפינדהורן. אני חולמת על זה כבר כמה זמן, מתוך רצון לקרב את המקום המופלא הזה אלינו ואפילו הפתעתי את עצמי (ותודה לענת ברודה אחותי) במיומנות שגיליתי בבנייה מאפס. אמנם החלק הארי כלל העתקה של אתר "גינת הקוסמת" אבל גם להעתיק צריך לדעת. אבל אז נתקעתי. חודש שוכב האתר עם בעיה טכנית קטנה שנפתרה השבוע בדקה וחצי (לא על ידי, יבורכו כל הצעירים שנולדו עם מחשב בדי.אן.אי), ואני לא מוצאת כוחות להתמודד איתו.

התחלתי לרוץ בקבוצה לפני חודש וחצי, שלוש פעמים בשבוע. יש קשר למה שאני מנסה להעביר כאן, תיכף תבינו. הפעם האחרונה שרצתי הייתה לפני יותר משלושים שנה בבית הספר, וגם אז נטיתי להתחבא מאחורי הקיר הקטן בקצה מגרש הספורט (הריאלי, בית בירם, הכניסה לפנימיה הצבאית, למי שמכיר), נקודת מקלט שהייתה חבויה מהמורה להתעמלות. תוסיפו לזה את העובדה שהייתי אסטמתית ותבינו שריצה ואני לא נועדנו. כל זה שייך לעבר. מסתבר שבעקבות הרבה מאד עבודת נשימה, התחברות ליעוד שלי, לגיטימציה "לצעוק" את עצמי לעולם, הריאות שלי גדלו משמעותית. הריצה מביאה לאופוריה והתרחבות נוספת. קבוצה של אנשים באמצע החיים שנפגשים שלושה ערבים בשבוע באדיקות (אנחנו המומים מעצמנו) ומשלבים הליכה וריצה. מידי שבועיים עולה זמן הריצה ויורד זמן ההליכה. אופוריה.

הריצה התניעה משהו בתוכי, העלתה מצבורים ישנים של קבעונות וחסימות, פחדים ורגשות, שאין להם כבר מקום. בהתחלה רצתי בכוח הרצון בלבד ועם הרבה כבדות. הלילות היו עמוסים בחלומות מסויטים, ניקוי רגשי עמוק מהתת מודע, שיכול להתרחש רק בלילה. עם הזמן אני נהיית קלילה, מתחברת למימד מדיטטיבי ומעופפת את הקילומטרים שאנחנו גומאים. גם החלומות התמתנו. אבל בחודש וחצי האלה הייתי כל כך מרוכזת בעצמי שכל תנועה החוצה כמעט ופסקה. יש לנו יכולת לנוע במישור אחד כל פעם: פנימה או החוצה, למטה או למעלה. כשהתנועה שלי היא פנימה, המציאות החיצונית נכנסת למצב "הפסק".

עם השנים גדלה היכולת לברוא מציאות. הפער בין מה שאני מרגישה למציאות החיצונית שלי מצטמצם. כשהתחלתי את החזרה לאני האמיתי, לפני הרבה שנים, אמרו לי ש"תוכו כברו" משמעו צמצום הפער בין הרצון למימוש שלו ומינימום זיוף. מה שיש בפנים מיד מוקרן ומשתקף בחוץ, כל רצון מתממש כמעט מיד. ראיתי בדמיוני ציר שבצידו האחד הרצון ובצידו השני המימוש. כל שחרור מחסימה, כל ניקוי פנימי, צמצמו את הקו הזה וקרבו את הרצון למימוש. ניסים התחילו לקרות, מחשבות החלו להתממש, רצונות החלו לקרות. בהתחלה בדברים הקטנים, מציאת מקום חניה בתל אביב, אדם שחשבתי עליו התקשר. עם הזמן יש הרחבה שדוחפת את גבולות התודעה, ומה שבעבר נקלט כנס, נחווה היום כשגרה, אני לא מצפה לפחות מזה.

אתמול בערב, תוך כדי ריצה על שפת הים עם ירח מתמלא שנראה כמו חיוך רחב, ראיתי לראשונה תמונה שונה ליצירת מציאות. כבר לא הקו המצטמצם בין המילה רצון למילה מימוש. הקו הזה כבר לא קיים, הן עומדות אחת ליד השניה מחובקות. התמונה החדשה היא: הרחבת מנעד הרצונות והמימושים. הרחבת היכולת הזו לברוא מציאות. יש רצון, הוא מתנגש במימוש, ונוצר גונג שולח ויבראציות למעלה ולמטה. התרחבות. ככל שאני מודעת ליכולת הזו, אני זקוקה ליותר הכנה נפשית, יותר דיוק לגבי מה שאני רוצה, לפני שאני עושה את הצעד הבא.    

ניסיתי להבין למה לקח לי כל כך הרבה זמן להוציא את האתר של פינדהורן לעולם והבנתי שמדובר פה בעוד הרחבה שלי, עוד חלק ממני שנחשף לעולם ומביא תגובות וקשרים חדשים. כל חלק ממני שיוצא לעולם מביא אותי לעוד שלב בחיים, תנועה קדימה למקום לא מוכר. לפני שאני מוכנה להתמודד עם זה אני צריכה להיות מאד מאד מוכנה ונקייה בפנים. אתמול בים התחברו כל המימדים בתוכי לנקודת איזון חדשה. הריצה הרחיבה את הכלי הפיסי, את היכולת שלי לנשום עמוק יותר, לשאוג חזק יותר, להדהד רחוק יותר. הגוף הרגשי שלי ניקה את שארית פחדיו מחשיפה. תאמינו לי, אני אדם מאד פרטי, למרות שאני משתפכת כאן חופשי. הבוקר באו לי התמונות והמלים שאפשרו לי לסיים את האתר, לפחות את הבסיס שלו, ולהתחיל לשלוח אותו לרחבי הרשת. עכשיו נותר לחכות לתגובות, למה שיחזור חזרה וייצור לי עוד פעם מציאות חדשה. 

ולחשוב שהתחלתי את הפוסט הזה בכוונה לדווח על אתר חדש....כרגיל ביצירת מציאות, כל מציאות, אתה מתחיל לכתוב, לצייר, לתכנן, ואין לך מושג לאן תוביל הדרך....

אז בניתי אתר בשם החיים לפי פינדהורן מתוך אהבה ותודה למקום הקסום שהפך לי לבית שני. מקום שאני כותבת עליו די הרבה. אני רוצה שעוד אנשים ישתתפו בכתיבתו כדי ליצור תמונה רחבה יותר למי שרוצה להכיר, תמונה שהיא מעבר למילים. לא חסרים בארץ שלנו אנשים ומקומות שעוסקים באקולוגיה, בקיימות, ברוחניות על כל סוגיה, אבל בפינדהורן חוויתי משהו שלא חוויתי בשום מקום אחר, מעין ריפוי אוהב שעולה מהאדמה, ואני מאתגרת את עצמי, ואת אלה שהיו שם, להעביר את תמצית החוויה הזו הלאה. שיהיה לנו בהצלחה.  







      

יום שישי, 12 באוקטובר 2012

סתיו..סתיו..סתיו...

השבוע היה אצלי חבר שהתפעל מהצמחים שאני מרפאה דקה לפני שהם מחזירים נשמה לבורא. יש לו שני עצי פרי שזקוקים להזרקת אנרגיה דחופה. מישהי טיפלה בעזרת לחש - נחש בעץ הלימון שלו והוא מיד הגיב בעלים רעננים ופריחה חדשה. הוא רצה לדעת איך אני עושה את זה, איך היא עשתה את זה, וכאן נתקעתי. אני לא ממש יודעת מה אני עושה ואני כבר לא כל כך זוכרת איך זה בכלל התחיל. 

מרגע שירדו הטמפרטורות מהשלושים חזרתי לגינה. העבודה הרגילה של עישוב, קומפוסט, ניקוי ענפים יבשים והכנה לשתילת סתיו, תמיד מרגיעה אותי ומאפשרת לי לחלום בהקיץ ולספר לעצמי סיפורים יפים. התקופה הזו מעוררת אצלי זכרונות עתיקים כנראה, אני מתרגשת מעציצוני הזרעים שהכנתי, תולה אורגנו לייבוש ומדמיינת צנצנות ריבות. לא לגמרי ברור מאיפה בא הצורך הזה. עושה הריבות היחיד במשפחה היה סבא וגם הוא דבק רק בריבת ענבים. כנראה שמשהו עבר בגנים עם זכרונות מגלגולים קודמים.

בבדיקה אנרגטית מקיפה הסתבר ששוב היסמין דועך (קפריזי שכמותו...). נאלצתי להוציא אותו לעציץ, קטמתי את עליו הקטנים, טיפלתי בו והוא מוציא עלים חדשים ורעננים. לא מצליחה להבין מה קורה עם הילד הזה. כבר פעם שנייה שאני מנסה למצוא לו מקום בגינה והוא מודיע לי חד משמעית שלא לכבודו. מה אני לא שומעת פה? אולי צריך להעביר אותו למישהו אחר, ממש קשה לי לוותר עליו. הערוגה הצפון - מערבית נראתה קצת אומללה. טיפול קל הוציא מיד עלים חדשים בדפנה ופרחי טגטס רעננים שכבר חשבתי שגרמו את העונה. 

אני מבצעת אקספרימנטים ומנסה לאזרח גם השנה צמחי מרפא שלא מצויים אצלנו בדרך כלל. סט. ג'ון וורט, בוראג', שן ארי, סורל, פוקסגלוב, פרגי ענק. אלה גדלים בסקוטלנד בקיץ, כך שיש סיכוי שיצליחו לשרוד כאן בחורף. בעבר הייתה לי דילמה (קצרת מועד...) לגבי ניסיונות איזרוח של צמחים מחו"ל. אני נוטה לאכול ולטפל בעזרת תוצרת מקומית, מאמינה שזה הכי מתאים לנו, לתדרים של הגוף שלנו. תיקשור שקיבלתי לפני שנה דיבר על כיסים אנרגטיים שנמצאים במקומות שונים בעולם, מקומות שבהם יש אנרגייה חזקה. אנשים נמשכים אליהם ממקום מאד אינטואיטיבי, אחר כך ממציאים סיפורים שלמים סביב אותו מקום. העיר העתיקה בירושליים היא מקום כזה אבל במקום להפוך לכיס ריפוי אנרגטי היא הפכה למוקד מלחמה ומחלוקת בין כוחות תוקפניים ואלימים. אבלון - גלסטונברי של ימינו - היא כיס ריפוי. סנטיאגו דה קומפוסטלה בספרד, לורד בצרפת, לדעתי גם פינדהורן, בזכות העבודה האנרגטית שנעשתה שם. אני יודעת בביטחון (כי קראתי בוויקיפדיה..) שחלק מהצמחים האלה היו בארץ והובאו לאירופה בידי הצלבנים. חלק גדלים אצלנו פרא בהרים אבל אנחנו לא מכירים אותם בגינה מתורבתת. הייתי רוצה לחפור את כל הבטון שסביב הכותל המערבי והר הבית ולהפוך אותו לגינה של צמחי מרפא. הייתי מביאה מתנדבים לעבוד שם ויחד היינו מכינים תמציות פרחים מאחד המקומות הכי אנרגטיים על הפלנטה. באזור המסגדים למעלה יש צמחיה, ועצי זית  עתיקים, אבל לא מספיק לטעמי.

בכל אופן, כדי ליצור כיסי ריפוי בארץ, כדי לעורר את האנרגיה המרפאה של האדמה, צריך "לשתול" אנרגיה, במדיטציה שמכבדת את המקום, בצמחים שיעודם לרפא. לפעמים מספיק שיהיו בקרקע, לא צריך לקצור יבול ולהכין תמציות וטינקטורות. לכל צמחי התה והתבלין שאנחנו מכירים יש איכויות ריפוי. מעודדת מהצלחת הקומפרי, אני מנסה לחזק אותם על ידי הבאת כוחות חדשים לשדה המערכה הזה שנקרא ארץ ישראל.

בעודי מעשבת הבוקר ניסיתי לשחזר איך הגעתי למה שאני עושה היום .אני קצת מתוסכלת מזה שאני לא מלמדת, סיפור חדש אצלי. במשך יותר מחמש עשרה שנים אני מסתפקת בתווית המרפאה, מכשפה, ושאר השמות שהדביקו לי חברים ומטופלים. פתאם זה לא מספיק. כבר כמה זמן ברור לי שאעביר את הידע הזה הלאה, אבל עוד לא מצאתי את המפתח למה שאני רוצה. פה לא מדובר על לכתוב מערכי מפגשים ולהוסיף להם מדיטציות בדימיון מודרך. אני רוצה לייצר אווירה מסויימת, אותה אווירה שפרנקו ייצר לנו, 23 אנשים, בקיץ, כשדחף אותנו מעבר לגבולות שלנו. אותה אווירה שגורמת לנו לחזור מקצות העולם (זו לא קלישאה, היו שם מאוסטרליה ומברזיל) לפינדהורן כדי ללמוד איתו שוב. עדיין מבררת לעצמי מה בעצם היה שם.

חזרה לשאלה של ידידי לגבי הריפוי האנרגטי. איך בכל זאת אפשר להתחיל לטפל בגינה בצורה אנרגטית? אני התחלתי לפני הרבה שנים כשלמדתי ביו אנרגיה, מבית מדרשו של רפי רוזן. אני כבר מזמן לא מטפלת בטכניקה הזו, לקחתי אותה למקומות אחרים וחיברתי אליה עוד מרכיבים של הילינג ודמיון מודרך, אבל זו הייתה התחלה מצוינת. אני זוכרת שהתחלתי להצליח בטיפול כששחררתי כל שיפוט לגבי המוזרות של השיטה. הייתי מרגיעה את עצמי שבמילא אף אחד לא רואה ולא יודע מה אני עושה, אז אפשר להשתטות, להשתולל, You fake it till you make it .

רייקי, מי שעושה רייקי לילדים שלה יכולה להעביר את המגרש לגינה. בספר הנבואה השמימית יש פרק שנקרא "עניין של אנרגיה" שמסביר יפה את מה שאני מנסה להגיד כאן. בספר ההמשך "הנבואה השמיימית - מדריך חווייתי" יש כבר הדרכה מעשית בנושא. לפעמים דווקא הספרים הלא מתוחכמים הם אלה שמפילים הכי הרבה אסימונים, במיוחד אצלי שלא מסתדרת עם מאמרים מדעיים ויותר מידי מילים. 

רוח נהדרת מגיעה אלי דרך החלון, סתיו...  




  


יום שני, 13 באוגוסט 2012

לאמאס, לונאסה ושמאניזם


ביום הראשון לחודש אוגוסט, חגגו כאן, בפינדהורן, את לאמאס, או לונאסה בקלטית מדוברת. חג זה שייך לשמונת חגי הטבע שבגלגל העונות ועיקרו הוא קציר, איסוף פירות הקיץ, התחלה של סתיו באוויר. אף פעם לא הבנתי איך אפשר לחגוג באוגוסט את תחילת הסתיו, אבל כשנמצאים כאן מבינים. יש באמת תחושה של "החגיגה נגמרת...". גלי פריחה אחרונים, איסוף ירקות הקיץ, הכנת ריבות וחמוצים, קציר אחרון של חיטה. כמויות הפטל והתותים שאפיינו את שהותי כאן ושאותם טחנתי ללא אבחנה, מתדלדלות. הימים מתקצרים משמעותית וסוף סוף אנחנו זוכים ללילות חשוכים. אישית אני לא אוהבת לחיות באור 24 שעות, זה מבלבל את המערכת הפנימית שלי.
גם בשבילי הסתיימה תקופה, תקופת שהותי כאורחת לטווח ארוך. השבוע האחרון היה שבוע של סיומים. כרגיל בפינדהורן, זה לא נגמר בנשיקה על הלחי. כל רביעי אחר הצהריים, נפגשים הגננים הקבועים למדיטציה, שיתוף וישיבת עבודה. זה מתחיל בחצי שעה מדיטציה מונחית על ידי המנודב התורן, במהלכה ביקשו ממני להיכנס לעץ של אור, שלחו לי הרבה אהבה וברכות ו"שחררו" אותי לדרכי.  זה ממשיך בשעה של שיתוף  וסיכומים, בהרבה מאד שקיפות  ויושר. כל מה שכואב, מציק, מכעיס, עולה על פני השטח. מנקים את השבוע וממשיכים הלאה. הפרידה ממני הייתה מרגשת ושלחה אותי לדכדוך קל אל תוך הלילה. ביום חמישי התרחש אותו תהליך בקבוצה שלי, קבוצת האורחים לטווח ארוך. שוב מדיטציה ששולחת אותי לדרכי (בחוסר חשק...), ברכות ואיחולים להמשך הדרך. ביום שישי הגיע תורה של המנטורית שלי. בתחילת החודש זיקקנו כוונה לעבודה רגשית במהלך החודש. נשאתי את הכוונה הזו אתי כל הזמן, בחנתי את עצמי ואת המראות ששיקפו לי אחרים. בפינדהורן כל עשב שוטה שעוקרים שולח אותך לתהליך רגשי...עכשיו הגיע תור הסיכומים. יש חשיבות עצומה לכך שאני מסכמת בקול רם את התהליך שעברתי החודש, למישהי מאד קשובה. היא משקפת לי נקודות מסוימות, מאירה משפטים שלי בצורה שונה ממה שראיתי. אני מרגישה שעשיתי צעד קדימה.
אחרי שלושה ימי סיכום ופרידה, אין פלא שאני בחצי הדרך לדיכאון. חלק ממני רוצה להישאר במקום הקסום הזה, מוקפת ביופי, מגננת  בתוך אדמה רכה כחמאה, מוזנת באהבה ופירגון. חבר אמריקאי שהיה אתי כאן בשנה שעברה וחוזר בספטמבר, כתב לי שהחוויה הראשונית שלו כאן, כשצעד פנימה, הייתה של המון אהבה. למרות זאת, חלק ממני כבר מוכן להמשיך הלאה. השלב הבא של הקיץ הוא שבועיים של עבודה שמאנית.
מהרגע הראשון, היום בעשר בבוקר, צללנו לעבודה רצינית. 23 אנשים שהגיעו מיבשות ומדינות שונות. פרנקו סנטורו, שמאן והילר, בשבילו הגענו הנה, מתופף בתוף השמאני ומכניס את כולנו לתודעה אחרת. אני מנסה להעלות את החוויה המוזרה שעברתי היום אבל היא לא נתפסת בתודעה. אני זוכרת חוויה חושית, זרמים של אנרגיה, תמונות רצות במהירות.
שעה אחרי שסקרתי את העיתונות הישראלית באינטרנט (תקיפה באירן, כן/לא, מתי/האם,) מתיישבת לידי אירנית מקסימה, דוברת אנגלית מושלמת. היא חיה בטהרן, נוסעת הרבה, משלימה תואר שני בלונדון. ה"אויב" קיבל פנים ואני מודה שלרגע הייתי במבוכה. בעוד פרנקו מציג את נושאי הסדנה, אני מרגישה בושה מסוימת על כך שהאנשים "שלי" מתכננים לתקוף את הבית "שלה". זה נראה כל כך הזוי מכאן. שנייה אחרי אנחנו מתבקשים להחזיק ידיים, אנחנו לוחצות ידיים ולפחות אנרגטית נוצר קשר אנושי, חם.


יום ראשון, 29 ביולי 2012

לא מתחכמים עם הקוסמוס

כשפיטר ואיילין קיידי החלו לחיות פה (פינדהורן..) בקרוון, עם שלושה ילדים וחברה, דורותי מקליין, הם ראו בזה כורח, עניין זמני, עד שימצאו עבודה ויעבור לגור בבית "נורמלי". מאחר וכסף לא היה והם היו צריכים לאכול, הם שתלו גן ירק. מזה התחילה פינדהורן. השבוע עבדתי בגן הזה, בו עומד עדיין הקרוון ומשמש כמשרד. גן מדהים שגדלים בו בערבוביה ירקות, פרחים ועשבי מרפא. כבר כתבתי בעבר איך הם לקחו אדמה חולית דלה והפכו אותה לגן פורח שהביא תוך שנה לעלייה לרגל של גננים מכל בריטניה.

פיטר קיידי מספר בביוגרפיה שלו על שבועות של אבטלה שהפכו לשנים, על מאות ראיונות עבודה שנכשלו. איך תמיד קרה משהו שמנע ממנו להגיע לראיון. זמן לא היה חסר לו והוא השקיע את זמנו בגינה שסביב הקרוון. איילין ודורותי תיקשרו מידע מעולם הדוות, אותן ישויות טבע שדורותי תיקשרה (שתיהן הוציאו ספרים רבים על הנושא) ופיטר תרגם את המידע לעבודה פיסית, מאורגנת ומקורקעת. אחרי כמה שנים של אבטלה נינוחה בגן הגיעו רשויות הרווחה. הם לא יכלו להבין איך אדם עם כישורים כשלו, קצין בכיר בחיל האוויר הבריטי, מנהל מצליח של מספר מלונות, לא מוצא עבודה. החוקר שהגיע קיבל סיור מודרך עם הסבר על ההנחיה הרוחנית שאיילין מקבלת מאלוהים ודורותי מישויות הטבע. בסוף הסיור הוא שאל:" האם היית אומר שאלוהים מונע ממך לקבל עבודה?" פיטר המופתע גמגם "כנראה". "אם ככה", אמר החוקר, " אם נפסיק לשלם לך דמי אבטלה, אלהים מן הסתם ידאג לך." וזה מה שהם עשו, וזה מה שאלהים עשה.

הסימנים היו שם כל הזמן אבל רק אקט ברוטאלי מהרשויות הכריח את פיטר קיידי לשנות את נקודת המבט. מרגע שהפסיקו לשלם לו את דמי האבטלה, התחילו להגיע תרומות, הספר הראשון של איילין פורסם והתחיל להכניס כסף, החלה להתהוות קהילה ואנשים התחילו להגיע ללמוד. השאר היסטוריה...ממשיכים פה בקו שהתוו המייסדים: קודם חולמים, אחר כך קופצים למים ומבצעים, בסוף מגיע הכסף ותומך בחזון.

התחלתי לאמץ את המסלול הזה לפני שנים. בהתחלה בהרבה פחד, אף פעם לא קל לקפוץ לחושך רק כי זה מרגיש נכון. איכשהו זה תמיד מסתדר. כשמשהו מרגיש נכון, אבל באמת נכון, אחרי שאני מפרקת עד כמה שאני יכולה את החשיבה והאגו, איכשהו זה מסתדר. אפילו הקיץ הזה, שאיננו זול, הסתדר במפתיע ובשפע (ותודה לביטוח לאומי שנזכרו להחזיר לי הרבה כסף....).

כשהתחלתי את תהליך המודעות שלי לפני 18 שנים, חוויתי תחושה משכרת של חופש, של יכולת אינסופית ליצור מציאות. סימה, המורה הרוחנית שלי אז, הזהירה אותי מפני היתקעות באשליה. לא הבנתי אז למה היא מכוונת כשאמרה לי שככל שמקלפים את הקליפות ומגיעים לליבה, הדרך נהיית יותר מדויקת וחופש הבחירה קטן. היום זה כל כך ברור. לא מתחכמים עם הקוסמוס.....היעוד שלי נהיה מזוכך וברור, אם אני סוטה מעט אני מקבלת מכה קלה בכנף שמחזירה אותי לליבה שלי. אני כבר כל כך מתורגלת לשים לב לסימנים שתודה לאל הפסקתי להביא את זה בכאבים פיסיים חזקים או במכות לכיס. יש חופש עצום בלהגיע למקום הזה של קבלה, התמסרות, של להיות. השפע מגיע בהמון צורות, בפיסי, ברגשי, בגדילה רוחנית. 

הקיץ הזה הוא קיץ של קרקוע. החזון שעלה לי, התמונות שרצות לי מול העיניים כבר כמה שנים, הופכות למציאות. בלי מאמץ, להיות, לזהות את האנשים שבאים מולי ואמורים להיכנס לחיי, את השערים שנפתחים כדי שאכנס דרכם. מבחינה זו פינדהורן היא המקום להיות בו. אני לא אומרת שהם המציאו את זה אבל הם בהחלט מממשים בהצלחה את ההתוויה:

לחלום, לקפוץ קפיצת אמון, להתחיל פעולה, התמיכה הפיסית תגיע.

הפחד מהתרסקות קיים תמיד. אני מודה שלא כל קפיצות האמון שלי מוצלחות ב- 100% . במקרה כזה צריך לדייק, להיכנס לתוך עצמי ולבדוק חלקים מהתכנית. בשום אופן לא מוותרת על הדרך הזו. ההיפך מפחד זה לא אומץ, ההיפך מפחד זו אמונה.


אני נמצאת כאן ברחם, בסביבה מחבקת ומפרגנת. המימוש מתחיל תמיד בבית אבל אני מקווה שאני מכינה את עצמי היטב. כבר רואה את השינויים שאני עומדת לבצע בחיי, בהחלט מאתגרים. אני כל הזמן שומעת לא להתעסק ב"איך", להתמקד רק ב"מה". בינינו, עם 6 שעות עבודה בגינה ביום ועוד הרבה פעילות מעבר, אין לי כוח להתעסק עם כלום, עד ספטמבר אני בחופש מהעולם החיצון.





יום חמישי, 19 ביולי 2012

ד"ש מפינדהורן

חודש לא כתבתי. נבלתי ככל שהתגבר החום והשתבללתי לתוך עצמי. המעיין שזרם דרכי כל החודשים האחרונים, התייבש. ניצלתי את חודש יוני לאסקפיזם מוחלט, סרטים וסדרות טלביזיה עם הרבה גשם ודשא (דנטון אבי, חובה לחובבי טירות וגנים אנגליים...). כמובן שסקוטלנד לא מאכזבת, יש לי פה שפע של גשם, לצערם הרב של הגננים שעובדים איתי. אם ישראל משויכת אצלי ליסודות האוויר והאש, סקוטלנד היא בבירור יסוד המים והאדמה, וכרגע אני צריכה את השקיעה הנעימה לתוך האדמה והחיות של המים.

החיים בקהילה רוחנית מרגיעים במיוחד. יש משהו בסדר יום קבוע, נטול דאגות קיום. כשאני משוחררת מכל מטלה הקשורה בארגון חיי, החל בקניות בסופר, דרך תשלום חשבונות וכלה בדאגה למכונית, מתפנה המון אנרגיה שמתועלת לגדילה מבפנים. אי אפשר להאשים אותי שחיי היום יום שלי קשים, אבל גם המעט הזה גוזל אנרגיה שיכולה להתממש בצורה הרבה יותר יצירתית. זו הסיבה שאנשים הולכים לרטריט, אלא שבשבילי רטריט שכולל עבודה פיסית בגינה, ידיים שקועות באדמה רכה כמו חמאה (המים...המים...) והרבה ירוק, אלו המרכיבים לתבשיל משובח.

כאן, יותר מכל מקום אחר, צריך להיות בהרמוניה עם הטבע, מזג האוויר הוא המלך. כשיש שלושה ימים יבשים הגננים רצים לקצור דשא ולשרוף גזם. את המדורה משאירים ללא השגחה, מה שמעלה בי התנגדות עזה. הם די מופתעים כשאני מעלה דאגה לגבי שריפה. יהיה נס אם יצליחו לשרוף את הערימה מאחר והכל כל כך לח, אין חשש להתפשטות האש. הגשם חזר וזה הזמן לעבודות סביב החממה. חבל לבזבז ימי שמש בעבודה בפנים. מצד שני, כשעובדים עם חליפות אטומות הגשם הרך דווקא די נעים.

זו קהילה שחיה על יסודות רוחניים. אתה לא חייב להשתתף במדיטציות המונחות שמתקיימות ב - sanctuary אבל זו דרך נעימה להתחיל את היום. יש מספר מעגלים שבהם אני מתפקדת ובתוכם מספקים לי ולאחרים את ההזנה לעבודת מודעות. המעגל הראשון הוא העבודה. בין אם בגנים השונים, במטבח, באחזקה או במשק הבית, כל מחלקה מייעדת את יום רביעי  לעבודת מודעות מחלקתית. מדיטציה מונחית קושרת את החדשים לרוח הקבוצה ומשחררת בברכה את העוזבים. אני מוזמנת לקחת קלף מלאך, מזמינים אותי לאמץ את התכונה הכתובה עליו לחודש הקרוב: Trust , אמון. זה מתאים למה שעלה במדיטציה שלי, למה שעלה לאחרים לגבי, תואם  את התחושות שלי לגבי החודש הקרוב, את החלומות העמוקים והמשמעותיים שאני חולמת כל השבוע. 4 ימים כאן והעולם הפנימי שלי מתהפך...

המעגל השני הוא קבוצת ה - Living in Community Guests - הקבוצה אליה אני משתייכת. זו איננה סדנה. זו אפשרות להיות כאן חודש או יותר, להיות חלק מהקהילה. הקבוצה מקבלת ליווי והנחיה והבוקר עבדתי עם אליזבת, אחת המנטוריות שלי,  על התכווננות לחודש הקרוב. מפגש של שעתיים שהחל במדיטציה מונחית, תמונות פנימיות ותרגומן למלים, מוליד כוונה, Intention , שתלווה אותי בחודש הקרוב. כדי לתמוך בכוונה מציעים לי להוציא 4 קלפים: קלף תובנה שמראה לי היכן אני בתהליך, קלף תובנה שמראה לי מה יכול לחבל בהגשמת התמונה, קלף תובנה נוסף שמראה לי מה יכול לנטרל את ההתנהלות החוסמת, קלף מלאך עם תכונה מלווה. כרגיל הכל יוצא מדויק. הכוונה הזו היא משהו חי, תוסס, נוכח. מניסיון אני יודעת שהיא תלווה אותי כל החודש ו"תפיל אסימונים" שישנו מציאות כשאחזור הביתה, אולי אפילו קודם. 

התחלתי לאמץ את השיטה הזו גם בחיי היום יום. החוזה ביני ובין העולם השתנה בשנים האחרונות ובמקום לחפש תשובות מסביב, אני מוצאת אותן דרך כוונה ככל שאני הופכת מדוייקת יותר. דיוק, זה שם המשחק.

אבל מעבר לעבודה הרוחנית, יש כאן הרבה מאד פיסיות. יש פה קהילה משגשגת שלא מפסיקה לגדול ולעורר הדים בעולם, אלפי אנשים שבאים לתקופות קצרות כל שנה, כמה מאות שחיים פה קבוע. הרבה שאלות לגבי הדרך, שינויים הכרחיים ויזומים. אני אוהבת את השילוב של ארציות מעשית עם כלים רוחניים, מודעים. כל מה שהקיבוץ יכול היה להיות ולא נהיה. אולי היום, עם הטרנספורמציה שרבים מהקיבוצים עוברים, יהיה מקום למימד רגשי  - רוחני מפותח יותר.

הגשם חזר ותכניותי לצאת לטייל נידחות לטובת הפוך....





יום שישי, 4 במאי 2012

הריון, לידה ושפע

כן, אני עדיין בעניין שפע, בהמשך לפוסט שכתבתי על ניהול שפע. הירח המלא שוב כאן, הגינה שלי תוססת. היסמין שאיתו יש לי אישיו לא פתור (לא מצליחה לגדל יסמין!) התחיל להוציא עלים חדשים לאחר חודשים של גסיסה איטית. ההדס לצערי הלך לעולמו, ינוח על משכבו (ערימת הקומפוסט) בשלום. אבל היסמין משמח אותי במיוחד. אני רואה באנרגיה הנשית שלו השתקפות של עצמי ועצם זה שהוא מתחיל להוציא עלים רעננים מתוך גבעול דק ומיובש משקף לי רעננות חדשה ופוריה בתוכי. תחושה של שפע. עכשיו שלמדתי לצלם בטלפון, יש גם תמונה...

אני מרגישה כאב בזרוע הימנית כבר כמה זמן והשבוע נוסף לזה כאב בקרסול הימני. הטרחתי את עצמי לטבעון לטיפול אצל עדי ליאל (מטפלת ברפואה סינית, פיזיותרפיה, קינסיולוגיה ועוד סוכריות טעימות, רב תחומית ונהדרת). את החלק הפיסי יכולים לספק הרבה מטפלים. לתובנות והחיבור המיוחד ביניהן צריך הסתכלות "אחרת".

צד ימין של הגוף מתחבר לאונה השמאלית, לאקטיביות, חשיבה מנטאלית. הוא מתחבר אצלי לפעולה בעולם הפיסי. צד שמאל מתחבר לאונה הימנית, לאינטואיציה, לידע שבא ממקור "אחר", חלומות, תחושות. שנים סבלתי מכאבי ברך וקרסול שמאליים אבל עם השנים, ככל שאני מדייקת את התיקשור שלי, את ההתנהלות במרחב הפיסי, נעלמו הכאבים לחלוטין. בשנה האחרונה סבלתי קשות מכאבי קרסול וזרוע ימין וזה מתקשר אצלי לשינוי ועשייה חדשה בעולם הפיסי. זה הזמן לדייק את זרימת האנרגיה, בתוך הגוף, בעשייה, בתרגום לשפע פיסי. 

גוף האישה הוא כמו נבל בעיני. מקור העוצמה שלנו הוא בכוונון של עוצמות גופנו, והתאמה שלו למחזורים של הטבע. קצת קשה להסביר את המשפט הזה אבל אני מקווה שהוא יותר ברור אחרי כל הפוסטים שהזרמתי לכאן בחודשים האחרונים. דרך העוצמה הזו אנחנו מייצרות את המציאות שלנו. הגודש שאני מרגישה בצד ימין מצביע על זרימה לא מאוזנת של אנרגיה בתוכי והסמליות של הצדדים מספקת רמז לסיבה.

וכאן אנחנו מגיעים סוף סוף לשפע. עדי הצביעה על הקשר בין האנרגיה שעוברת בגוף לאנרגיה שמתממשת בחיים בצורה של מתנות פיסיות: כסף, שפע של עבודה, אירועים חברתיים וכו'. הנה התובנה החדשה שלי לגבי ניהול שפע:  אנחנו יכולות להשפיע על איכות המציאות שלנו דרך סוג האנרגיה שאנחנו מביאות לעולם. אנחנו יכולות לבחור. 

שפע דרך תדר זכרי מלווה בהרבה עשייה, הרבה פעילות, הרבה אנרגיה. שפע דרך תדר נשי דורש הרבה יותר סבלנות, התמסרות, פחות עשייה ויותר פתיחה לקבלה. מסקירה מרפרפת של הטיפולים בקליניקה בחודש האחרון אני מגלה שטיפלנו הרבה בנושא הזה, גם אם במלים אחרות. הנשים שסביבי מאד אקטיביות וטרודות, מנהלות על שמבזבזות הרבה אנרגיה בנתינה, בעשייה, בשליטה על האנשים שסביבן. האתגר שלנו הוא להוריד את מפלס ההתרוצצות, לפתוח את הקבלה ולייצר את אותו שפע במינימום מאמץ פיסי.

השאיפה שלנו היא לשכפל לעולם החיצוני את האנרגיה הפנימית של הביצית, של הביוץ. במליאות, בנוכחות של מלכה על כסאה, לייצר תנועה שמשנה עולם דרך תדר של מחשבה ותמונה פנימית. אנחנו נמצאות בהריון פוטנציאלי כל חודש. לפחות שבועיים מכל מחזור מוקדשים לאנרגיה של הריון, של יצירה. גם כשהמחזור נפסק זה לא אומר שצריך לוותר על התנועה הזו. אני מתכוונת ליהנות מאנרגית היצירה ההריונית הזו עוד 40 שנה, ללדת את הרעיונות שלי לפחות עד אמצע האלף ולראות אותם הופכים לשפע פיסי ממשי שמאפשר לי חיים מלאים, רגועים ומרתקים. 

הריון ולידה מחזוריים, תחושה של התרגשות, התפעמות, של יצירה חדשה, בלי הכאבים הפיסיים, בלי הבחילות. כמה מכן לא קונות את זה בשתי ידיים?