חפש בבלוג זה

‏הצגת רשומות עם תוויות צמחי מרפא. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות צמחי מרפא. הצג את כל הרשומות

יום שני, 1 באפריל 2013

להירדם בשמירה

בוראז' וקלנדולה
חזרתי לגינה אחרי חורף על הספה וחזרתי לכתוב. הגינה כרגיל הסתדרה נהדר בלעדי, לפעמים נדמה לי שאני מפריעה לה עם הדרישות שלי לסדר וניקיון. עם השנים שחררתי את הצורך בסדר כמעט צבאי. אני מפויסת בנושא עשבים "שוטים". הגעתי להבנה שגם להם יש תפקיד בסדר הכללי. הם מחפים את האדמה החשופה, הם מושכים דרך השורשים שלהם הרבה טוב מבטן האדמה והם טובים במיוחד בקומפוסט. אני מעשבת בנחת, בלי מטרה רצחנית, ורק במידה שתשאיר את העסק בשליטה. לא מרגישה צורך לעקור עד האחרון שבהם.

הצמחים שהבאתי מפינדהורן, הקומפרי שזכה לאזכורים רבים פה, הקלנדולה, סט. ג'ון וורט (פרע בעברית), בוראז' - כולם פורחים ומאושרים, מחדשים את עצמם וחיים בהרמוניה עם הצמחים האחרים. אני מייבשת אורגנו, זעטר ומיורם בכמויות ובקרוב אתחיל ליצא לחברים. אין להשוות בין תבלינים מיובשים מהגינה לאלו ששכבו על המדף בסופר. 

המוטיב המוביל בחיי כרגע הוא התרחבות, יציאה מהקונכיה לעולם. קודם כל היה צריך להתעורר אחרי החורף. מזל שאלכס יודע לתרגם את הקלישאות שאני מביאה לו (תוציא את הפרפר מהגולם, גבעול מהזרע, אותי מתוך עצמי...) למחטים סיניות ותובנות מעמיקות (האש שבמים, או המים שבאש, משהו סיני כזה...). וכמובן שבתקופה הזו אני מתחילה לחלום על הקיץ שאבלה בפינדהורן, כשידי שקועות באדמה לחה כל יום לכמה שעות, ומישהו אחר מבשל, מנקה ומשלם חשבונות....גן עדן!

קומפרי
עברו יותר משנתיים מאז שהתחלתי לעבוד בגינה בצורה "רוחנית", בשיתוף פעולה עם ישויות הטבע. בהתחלה בחשדנות, בתחושה קצת טפשית, אבל עם החלטה ברורה שאני הולכת עם התחושות גם אם זה נשמע הזוי. דיברתי עם החלזונות שאכלו לי את הקומפרי, הכנתי משקאות מוזרים מקומפוסט ועלי קומפרי, שפכתי טיפות של תמציות צמחים על עלים אכולים. החיות של הגינה השתנתה. זה לא שגינות לא חיות גם בלי כל ה"כישופים" האלה, ויש גינות מדהימות ביופין ומאד קונבנציונאליות, אבל פה יש משהו "אחר". בדרך כלל כדי שגינה תהיה מדהימה צריך גנן שבועי, הרבה עישוב והחלפה תכופה של צמחים. משהו השתנה בגינה שלי. יש לי תחושה ברורה של הרבה פחות מאמץ בגינה, היא כאילו מתנהלת מעצמה ואני רק חלק קטן מהפעילות הכללית, לא המנצחת על התזמורת. יש פחות עבודת עישוב, יותר איזון בין המרחבים של כל צמח, אין השתלטות מצד אחד או אחר, הצמחים בריאים וחזקים. הקומפרי שהיה כבר אכול לגמרי חיזק את עצמו והפך לסמל של בריאות. אני נמשכת לאנרגיה של המקום בצורה שלא נמשכתי בעבר וההגדרה שלי ליופי נהייתה שונה. משהו השתנה ואני עדיין מבררת לעצמי מה זה אומר.

כשאני עובדת בנינוחות ואחר כך אוכלת כמויות שסק מהעץ עם השכן שלי, עולות לי תובנות שמתרחבות מעבר למקום הפיסי, לכיוון של קהילה. הגינה שלי היא קהילה בודהיסטית שבה יש מקום לכולם ולגיטימציה להיות "אתה", אך יש בה חוקים מסוימים ששומרים על הסדר לטובת הכלל. כמה רמות של אנרגיה שקיימות פה ביחד: אנרגיה שעולה מהאדמה (צריך רק לעמוד ברגליים יחפות בפינות שונות, התחושה שונה), אנרגיה של כל צמח (לשבת מול צמח, לסגור איתו מעגל אנרגטי ולהרגיש...), אנרגיה במתחמים בין הצמחים (יחסי גומלין, רק לשבת להרגיש אינטואיטיבית..), ועוד משהו חמקמק שאחרים קראו לו ישויות הטבע, מן תחושה של מסיבה גדולה ועמלנית. אצל וולט דיסני מדמיינים אותם כפיות וגמדים. הקלטים ראו אותם כ"אנשים קטנים". אני מרגישה תנודות, לפעמים בזווית העין יש לי תחושה של תנועה ומשהו שחולף במהירות. אם נורא בא לי אני מדמיינת פיות ולפרקונים אבל זה ממש לא הכרחי. ככל שאני מודעת לנוכחות הזו, ככה יותר בא לי להיות חלק ממנה. ככל שאני מנסה להתקרב, אני מבינה שצריך לפענח קוד התנהגותי כדי להפוך לחלק מממלכה שלרוב סגורה בפנינו.

בוראז'
הכללים שפענחתי מאד פשוטים: להירדם בשמירה, להתמסר, לשחרר היגיון, לבהות בחלל, ולהאמין. כשמתאמצים זה פשוט לא קורה. ה"הירדמות" הזו של חלק מהמוח פותחת חלק אחר במוח וראייה אחרת, תקשורת אחרת ואז משהו קורה. זה ממש לא קל ולקח לי כמה שנים להגיע לפיתחה של ממלכה זו, רק כדי לגלות שזה רק השער....  

אנשים שמכירים אותי טוב יודעים שאני מסתדרת נפלא עם אנשים אבל מעדיפה להיות עם צמחים, אבל אני בתהליך שמשנה את זה קצת ומרחיב את היציאה שלי לעולם. אם אני רוצה להעביר את התובנות שלי הלאה אצטרך לצאת מגבולות הקליניקה ולמצוא את הדרך לעבוד עם קבוצות. חברה טובה אמרה לי שכדי לייצר מקום לאנשים להיכנס למרחב שלי, שדי מלא בי, אצטרך "להירדם" קצת ומיד עלתה לי תמונה שלי בגינה. בעצם כבר עשיתי את זה, ניסוי על רטוב בקהילה לא אנושית, אבל קהילה זה קהילה. עכשיו צריך להעתיק את ההתמסרות הזו לקהילה האנושית. היא אמנם פחות עדינה ומנומסת מקהילת הגינה אבל יש לה יתרון, היא מדברת חזק וברור וקלה יותר להבנה....  



 

יום שישי, 1 ביוני 2012

להכין את הגינה לקיץ

צריך רק יום אחד חם במיוחד כדי שאזכר למה אני מתאיידת מכאן בקיץ, כיוון מועדף סקוטלנד. הדבר הראשון שאני עושה שם זה לצאת לגשם ולרקוד ריקוד אינדיאני. הגשם שם רך במיוחד, מלטף, גשם שלא רואים במחוזותינו. פעם ראשונה שהבנתי למה צריך מעיל גשם מניילון הייתה כשהתחלתי לעבוד בגינה בפינדהורן. כשהבעתי תדהמה על זה שאנחנו עובדים בגשם, אמרו לי שאם לא נעבוד בגשם לא נעבוד אף פעם. אז אנחנו עובדים, בגשם רך, עטופים במעיל ניילון, לצידנו סנאים וארנבות, ואני מרגישה סטטיסטית בסרט של דיסני.

אני משחזרת את התמונה הפסטוראלית הזו בבית, בלי הארנבות והסנאים, אבל עם החתולים של השכנה, בערך עד מאי. ככל שנהייה יותר חם ככה אני הולכת ונובלת. אומרים שאנשים והכלבים שלהם נהיים דומים במהלך השנים. כנראה שזה נכון גם לגבי צמחים. ככל שאני מתמזגת עם הגינה ומדברת עם הצמחים בגובה העיניים, כך היא נוטה לשקף אותי. כל שנה לקראת הקיץ, הגינה שלי מאבדת חיות. זה לא מצב של חוסר מים או קומפוסט וכנראה לא רק הדמיון שלי. אני אמנם מכבדת מאד את התחושות שלי אבל אני מודעת לעובדה שייתכן שהן רק שלי. כשהשכנים המאד מקורקעים שלי מתחילים לדבר בטרמינולוגיה הזו, אני מבינה שכנראה יש כאן תופעה שמעבר לסיפורים שאני מספרת לעצמי. כל שנה, כשאני נוסעת לחודש או יותר, אני משאירה עגבניות מאושרות ומבקשת מהשכנים לאכול, וכל שנה הם מדווחים שהעגבניות איבדו חיות וגודל. אתמול העירה השכנה מהצד השני שהשסק השנה נפלא ואמרה שהעץ התאושש ממחלתו. אני לא זוכרת שהעץ היה חולה וגם בשנה שעברה היה הרבה שסק טעים היא התעקשה. חשבתי אחר כך שהיא מרגישה את השינוי האנרגטי בגינה אבל מתקשה למקד אותו. חברה העירה על הפיטנגו העסיסי.

בסקוטלנד ושאר אירופה מתכוננים בתשומת לב לחורף, מגינים על השתילים בחממות, "סוגרים" ערוגות, קושרים מה שצריך. סופות השלג לא מאפשרות לעבוד בגינה. בחורף מפנים שלג מהשבילים ומסלקים ענפים שנשברו. אצלנו צריך להתכונן בתשומת לב לקיץ. האדמה לא אוהבת להיות חשופה. היא זקוקה לחיפוי של צמחים, חציר, אבנים, כמו שאנחנו זקוקים לקרם הגנה. ההשקייה חייבת לעבוד בצורה מדוייקת, מותאמת לצמחים ולכמויות המים שהם זקוקים להם. אבל מעבר לכך הגינה שלי ואני זקוקים להכנה אנרגטית ורגשית.

אנרגיית האש של הקיץ שלנו לא תורמת בריאות לטיפוסי אש כמוני, האנרגיה שלי מתפזרת. הקיץ הלוהט מביא לעלייה באנרגיה של מלחמה. כשהיא מתבטאת במחאה חברתית זה מצוין, כשהיא הופכת לאלימות ושנאה, אנחנו בבעיה. קראתי תיקשור מעניין על היחסים בין הטבע למלחמה. כשפורצת מלחמה, אנרגיה עוברת לכל המימדים, לא רק בין אדם לאדם. לפעמים צריך אנרגיה אלימה כדי להביא לתנועה, לשינוי, אבל אצלנו האנרגיה הזו כבר עברה את גבולות ההנעה לפעולה והיא מדרדרת אותנו לחוסר איזון בין חיובי לשלילי, בין אהבה לפחד.

הטבע משמש כמתווך בינינו, בני אדם, ובין אנרגיות חזקות שמסתובבות ביקום. ללא התיווך של הטבע לא היינו עומדים בעוצמתה של השמש או בעוצמת הסערות. התפקיד הנוסף שממלא הטבע הוא לספוג את האנרגיה האינטנסיבית שאנחנו מייצרים ולתווך אותה לעולם. במקומות בהם התחוללו קרבות קשים מרגישים את האנרגייה האלימה זמן רב אחרי שהקרב נגמר. לתוך הכאוס הזה נכנסת האנרגייה המרפאה של צמחים. הטבע יכול לספוג את האנרגייה האלימה שאנחנו מייצרים אבל נדרש כאן שיתוף פעולה שלנו, אנרגטי, מחשבתי, רגשי, כדי שאותה אנרגיה תעבור שינוי ותשתחרר לעולם נקייה ומזככת. 

אם הטבע הוא התזמורת, והאנרגיה המוחזקת היא המוסיקה, אז אנחנו המנצח. תפקידנו לנצח על הטרנספורמציה, על יצירה חדשה של אנרגיה וצבע. אני הולכת לספר הקסמים שלי, שנים אני אוספת טיפים הזויים שהתגלו כפטנטים יעילים במימדים השונים של חיי. הפעם אני מכינה את עצמי ואת הגינה לקיץ, מנקה אנרגיות אלימות, מרגיעה רגשית, עוטפת באנרגייה המרפאה של האגם בתמונה למעלה. אני יודעת שהיא מרפאה כי אני יושבת על ידו לעתים קרובות ומרגישה את הצלילות שלו בעורקים. 

כרגיל, הצעד הראשון הוא הגדרת כוונה ואמונה בעצמי. כרגיל יש צורך לסלק כל שיפוט ומחשבה "הגיונית" ופשוט להתמסר. יצירתיות היא שם המשחק. ההנחיות כאן הן מסגרת ואפשר ליצוק לתוכה כל תוכן שנראה לכם. בעוד שלושה ימים ירח מלא, זמן אידיאלי לעבודה אנרגטית.

1. על נייר לבן משרטטים סכימה  של החלקה לטיהור ומניחים לפנינו.
2. מזמנים תמיכה: הישות של הטבע, זו של האדמה, מדריכים אישיים, האני העליון, מה שמרגיש נכון. 
3. מדמיינים קרן אור לבנה (הקוסמוס) וקרן אור ירוקה (הטבע) שמקיפות אותנו בקונוס של אור.
4. מצהירים כוונה: "אני מבקשת לטהר את החלקה".
5. מדמיינים מעין נייר פילטר בגודל החלקה,  עולה במאוזן מתחת לאדמה,
    דרך האדמה לגובה. הוא סופג את החלקיקים "השחורים".
6. "סוגרים" את הנייר לחבילה ארוזה ו"משליכים" אותה למימד אחר.

ההמשך הוא שחרור מאנרגיה אלימה:

7. אני מבקשת שחרור עדין וקליל מאנרגיה אלימה. רואה את האנרגיה
    הזו נאספת מעלי לענן שחור, אפשר לפעמים להרגיש את השחרור.
    שולחת את הענן למימד גבוה יותר.
8. אני בודקת שהאזור נקי, מודה ומשחררת את הישויות העוזרות, נושמת עמוק ונרגעת.

ומקווה לטוב.....


יום חמישי, 17 במאי 2012

גינה של קסם - חלק ב'

גידלתי פעם שיבה שצמחה למימדי ענק. שום ירק לא הצליח לגדול לידה. השיבה עשתה עבודה כל כך טובה בהרחקת מזיקים שהיא פעלה קצת כמו כימותרפיה, המזיקים נעלמו אבל איתם נעלם גם כוח החיות של כל מה שרצה לגדול על ידה. גינה של קסם היא גינה שבה הצמחים מדברים אחד עם השני, חיים בהרמוניה. בעיני זה אחד המרכיבים החשובים ביותר ביצירת גינה רבת מימדים שיש בה רוח ורגש והרבה מאד אנרגיה.

לפני שנים הייתי באזכרה בבית הקברות הותיק בחיפה. אחר כך הלכנו לבקר את קברי המשפחה. אמא שלי הצביעה על המצבות וסיפרה לי את ההיסטוריה האנושית של הקבורים שם בצורה שרק חיפאים ותיקים יכולים לספר, השכנות הותיקות מהכרמל שהתחרו למי יש בית גדול יותר, קבורות בשכנות ומתחרות למי יש מצבה גדולה יותר....הבעל, אשתו והמאהב, קבורים במרחק נוח אחד מהשני....אני כבר רואה כמה ראשים מתרוממים בעיניים נוצצות, לא זוכרת היום שמות ובכל מקרה הרכילות הפיקנטית הזאת עברה למימד הבא יחד עם השחקנים. אבל אני כן זוכרת את הקסם שביצירת סיפור מאבנים. אתמול ייצרתי סיפור כזה לבחור שטייל אתי בעכו. המחשתי לו מול הים את המצור של המוסלמים על הצלבנים, החומות הקורסות, הפחד, ריחות של אבק שריפה ודם, רעש הגלים וזעקות הפצועים, האמיצים שעוצרים בגופם את הפולשים כאשר על הרציף מעלים מה שאפשר לקחת על הספינות ומסתלקים מפה לנצח, עם חלומות מנופצים ואולי גם שמחה על החזרה הביתה.

בדרך כלל סיפור על אבנים הוא סיפור אנושי ש"מולבש" על אבנים. בגינה השחקנים הראשיים הם הצמחים. השחקנים הנלווים הם בעלי החיים ואנחנו. הגן לא מפסיק לצמוח ולהשתנות והגנן צריך להעניק לו תשומת לב תמידית. אינספור סיפורים נוצרים על הדרך, מה שמאפשר לגנן לחיות בהרפתקה מתמשכת. 

כדי לייצר דרמה בגינה צריך צבע, גובה, מרקמים שונים, אביזריםנלווים כמו אבנים, שבילים וקישוטים, אבל מעל לכל צריך צמחים שמדברים אחד עם השני,מעצימים את האנרגיה ומייצרים חגיגה לחושים. אני בעד אקלקטיות, ערוגות מעורבות של תבלינים, ירקות, צמחים רב שנתיים ופרחים עונתיים. אני תורמת כמה טיפים שאספתי במשך השנים וגיליתי שהם עובדים. 

קצת מהקשרים הרגשיים בין צמחי תבלין וירקות:

  • שמיר מחזק מאד כרוב אבל מחליש את הגזר.מרווה טובה לכרוב ולגזר.
  • שום טוב לשליטה במזיקים, מחזק מאד ורדים. כך גם בצל וכל בני משפחתו, וכדאי לפזר קליפות של בצל בערוגה של ורדים.
  • טימין ומיורם ובזיליקום טובים בכל מקום בגינה, מרוממים כל צמח. בזיליקום מרומם מאד עגבניות.
  • פטרוזיליה- הכי רחוק ממנטה, השתיים האלה מתנהגות כמו שתי פולניות אחת ליד השנייה.
  • מלפפון חוגג ליד עירית ושמיר, גם בגינה וגם בסלט.
הרובד העמוק יותר הוא הקסם שיוצרים הצמחים בעזרת האנרגיה שלהם. במשך אלפי שנים השתרשו מסורות של שימוש בצמחים כדי למשוך בריאות, הגנה, שגשוג ואהבה. נהיינו קצת ציניים לגבי הידע הזה אבל אני ממליצה מאד לגשת אליו בענווה וראש פתוח. זה עובד, בעדינות ולאורך זמן, דרך תמציות פרחים, שמנים אתריים, טינקטורות ותה, שקיות בד ריחניות ועציץ שניתן במתנה לאדם אהוב.

  • לימון, ורדים והדס - משפיעים על מערכות יחסים וחברות.
  • נרקיס, גזר, גרניום, ענבים, פטל - מושכים אהבה וזוגיות.
  • לבנדר, רוזמרין - מטפלים בבריאות כללית.
  • בזיליקום, פטרוזיליה, מרווה, מנטה, תלתן ורוזמרין - עוזרים בריכוז, לימוד וקליטה של ידע.
  • יסמין, לבנדר, לילך, ורדים, ורבנה וסיגליות - מביאים שלום והרמוניה. עובדים על אנרגיה נשית ומעוררים אהבה עצמית.
  • גרניום לימוני ומרווה - מאזנים, מביאים ליציבות רגשית, מטפלים בדיכאון.
אלו רק כמה דוגמאות ואני מבטיחה להביא רשימות יותר מפורטות. עוד מימדים לשתילה, לבחירת הצמחים ומיקומם, מעצימים את ההרפתקה שבגינון, מניסיון.


גינת הקוסמת בפייסבוק, אלכימיה בין נשיות, רוחניות וטבע.

יום שישי, 4 במאי 2012

הריון, לידה ושפע

כן, אני עדיין בעניין שפע, בהמשך לפוסט שכתבתי על ניהול שפע. הירח המלא שוב כאן, הגינה שלי תוססת. היסמין שאיתו יש לי אישיו לא פתור (לא מצליחה לגדל יסמין!) התחיל להוציא עלים חדשים לאחר חודשים של גסיסה איטית. ההדס לצערי הלך לעולמו, ינוח על משכבו (ערימת הקומפוסט) בשלום. אבל היסמין משמח אותי במיוחד. אני רואה באנרגיה הנשית שלו השתקפות של עצמי ועצם זה שהוא מתחיל להוציא עלים רעננים מתוך גבעול דק ומיובש משקף לי רעננות חדשה ופוריה בתוכי. תחושה של שפע. עכשיו שלמדתי לצלם בטלפון, יש גם תמונה...

אני מרגישה כאב בזרוע הימנית כבר כמה זמן והשבוע נוסף לזה כאב בקרסול הימני. הטרחתי את עצמי לטבעון לטיפול אצל עדי ליאל (מטפלת ברפואה סינית, פיזיותרפיה, קינסיולוגיה ועוד סוכריות טעימות, רב תחומית ונהדרת). את החלק הפיסי יכולים לספק הרבה מטפלים. לתובנות והחיבור המיוחד ביניהן צריך הסתכלות "אחרת".

צד ימין של הגוף מתחבר לאונה השמאלית, לאקטיביות, חשיבה מנטאלית. הוא מתחבר אצלי לפעולה בעולם הפיסי. צד שמאל מתחבר לאונה הימנית, לאינטואיציה, לידע שבא ממקור "אחר", חלומות, תחושות. שנים סבלתי מכאבי ברך וקרסול שמאליים אבל עם השנים, ככל שאני מדייקת את התיקשור שלי, את ההתנהלות במרחב הפיסי, נעלמו הכאבים לחלוטין. בשנה האחרונה סבלתי קשות מכאבי קרסול וזרוע ימין וזה מתקשר אצלי לשינוי ועשייה חדשה בעולם הפיסי. זה הזמן לדייק את זרימת האנרגיה, בתוך הגוף, בעשייה, בתרגום לשפע פיסי. 

גוף האישה הוא כמו נבל בעיני. מקור העוצמה שלנו הוא בכוונון של עוצמות גופנו, והתאמה שלו למחזורים של הטבע. קצת קשה להסביר את המשפט הזה אבל אני מקווה שהוא יותר ברור אחרי כל הפוסטים שהזרמתי לכאן בחודשים האחרונים. דרך העוצמה הזו אנחנו מייצרות את המציאות שלנו. הגודש שאני מרגישה בצד ימין מצביע על זרימה לא מאוזנת של אנרגיה בתוכי והסמליות של הצדדים מספקת רמז לסיבה.

וכאן אנחנו מגיעים סוף סוף לשפע. עדי הצביעה על הקשר בין האנרגיה שעוברת בגוף לאנרגיה שמתממשת בחיים בצורה של מתנות פיסיות: כסף, שפע של עבודה, אירועים חברתיים וכו'. הנה התובנה החדשה שלי לגבי ניהול שפע:  אנחנו יכולות להשפיע על איכות המציאות שלנו דרך סוג האנרגיה שאנחנו מביאות לעולם. אנחנו יכולות לבחור. 

שפע דרך תדר זכרי מלווה בהרבה עשייה, הרבה פעילות, הרבה אנרגיה. שפע דרך תדר נשי דורש הרבה יותר סבלנות, התמסרות, פחות עשייה ויותר פתיחה לקבלה. מסקירה מרפרפת של הטיפולים בקליניקה בחודש האחרון אני מגלה שטיפלנו הרבה בנושא הזה, גם אם במלים אחרות. הנשים שסביבי מאד אקטיביות וטרודות, מנהלות על שמבזבזות הרבה אנרגיה בנתינה, בעשייה, בשליטה על האנשים שסביבן. האתגר שלנו הוא להוריד את מפלס ההתרוצצות, לפתוח את הקבלה ולייצר את אותו שפע במינימום מאמץ פיסי.

השאיפה שלנו היא לשכפל לעולם החיצוני את האנרגיה הפנימית של הביצית, של הביוץ. במליאות, בנוכחות של מלכה על כסאה, לייצר תנועה שמשנה עולם דרך תדר של מחשבה ותמונה פנימית. אנחנו נמצאות בהריון פוטנציאלי כל חודש. לפחות שבועיים מכל מחזור מוקדשים לאנרגיה של הריון, של יצירה. גם כשהמחזור נפסק זה לא אומר שצריך לוותר על התנועה הזו. אני מתכוונת ליהנות מאנרגית היצירה ההריונית הזו עוד 40 שנה, ללדת את הרעיונות שלי לפחות עד אמצע האלף ולראות אותם הופכים לשפע פיסי ממשי שמאפשר לי חיים מלאים, רגועים ומרתקים. 

הריון ולידה מחזוריים, תחושה של התרגשות, התפעמות, של יצירה חדשה, בלי הכאבים הפיסיים, בלי הבחילות. כמה מכן לא קונות את זה בשתי ידיים?   
        


יום שבת, 7 באפריל 2012

גינה של קסם

שני עלים ירוקים ורעננים הגיחו מהאדמה, הקומפרי החליט לחיות. אני מאושרת והאופטימיות מתחזקת, מאמינה שיש לי חלק אקטיבי בהתאוששותו. בעבר הרגשתי חסרת אונים כשצמח החליט לדעוך. יכולתי לתת לו מים וקומפוסט ולקוות לטוב, והוא אכן הלך לדרכו. בחודשים האחרונים אני מתרגלת קסם והתוצאות נראות. 

לצערי, כשאומרים קסם, הדמיון מוביל לימי הולדת של גיל שש וקוסמים שמוציאים ארנבת מכובע. זה כמובן דרדור רציני של הקונספט ובשנים האחרונות אני עוסקת ברצינות בתורת הקסם האמיתית - טרנספורמציה של המציאות. הלוואי שזה היה פשוט ועובד עם כל נפנוף ידיים במטה אבל בפועל זה דורש התמסרות והתעמקות רצינית.

המפתח הוא ניקוי של גוף ונפש. מצד אחד, ניקוי של מחשבות רעות, קבעונות, פחדים, שתלטנות, וכעסים. מצד שני שמירה על הגוף הפיסי, תזונה טובה, האטת החיים ודיוקם. קליפות מתקלפות, הרגישות עולה, תחושה של "עלייה" מעל החיים, יכולת הסתכלות מלמעלה כדי לראות את כל התמונה, ומלמטה כדי לראות את הפרטים הקטנים, וכל זה בו זמנית. ככל שאני קולטת יותר עולה הרגישות והחמלה, ואז גם עולה הקליטה. ככל שאני מדייקת לעצמי ולא מבזבזת אנרגיה על סרק, מתפנה אנרגיה לטובת בריאת המציאות. אני סוף סוף מבינה מה זה אומר לברוא מציאות, גם אם אני עדיין בחיתולים בעניין הזה. 

קסם. מתי שהוא, והרבה בעזרת נסיעותי לפינדהורן, למדתי להסתכל לצמחים ולעצים בעיניים. זה קל יותר עם חיות, הן מגיבות ברגש שאנחנו יכולים לפענח. קשה יותר לפענח צמח. נדרשת צלילה עמוקה, הרבה דמיון ושחרור התחושה שאני מגוחכת מבזבזת זמן על שטויות, כדי "לקרוא" את המסרים שנותנים הצמחים. 

השלב הבא הוא עבודה משותפת עם הישות של הצמח וישויות הטבע כדי להביא לשינוי. תיארתי קצת מזה בפוסטים קודמים וזו רק ההתחלה. ירח מלא של תחילת אביב, כמו אתמול בלילה, משתף פעולה עם ההתכווננות שלי להחיות את היסמין שעדיין לא מתקשר אתי (מה יש לי עם יסמין? כבר פעם שנייה שהוא מתאבד...).

קל לשכוח שהכלים ליצירת קסם לא באים מהחנות בצורת מטה, קדירה או כובע, אלא גדלים מסביב. האם קריסטל שנקרע מהאדמה בעזרת חומרי נפץ והוכן בעזרת עבודה של ילדים באפריקה, יכול להכיל אנרגיה של קסם? פרחים וצמחים משמשים אותנו להבעת איכויות לא פיסיות. אנו נוטעים עצים כדי לשמר זכרו של אדם אהוב, מדברים בפרחים כדי להביע סליחה ואהבה. אני הולכת עוד צעד קדימה, מעבר לשתילת צמחים בשל יופיים, צבעם והאיכות שלהם בתה או במרק. אני שותלת צמחים בכוונה של יצירת קסם, וגם כשסיימתי, הצמח ממשיך לגדול בשלווה ולחיות את חייו.

קסם של צמחים טוב להתפתחות ושינוי, משיכת אנרגיה של שפע ואהבה. זה לא עובד אינסטנט ולא כל כך עוזר למצוא איפה החניתי את המכונית. דרך אחת להשתמש בקסם כזה:

1. איתור הבעיה, בחירת הזמן והמקום לטפל בה (למשל, בגינה בשעת שקיעה)
2. בחירת הצמח והכנת הציוד: אדמה, עציץ קטן, מים, כלי עבודה.
3. הרפייה, כניסה למדיטציה, הזמנה ליישות הגדולה של הטבע, לאלמנטים וליישות של הצמח.
4. כשמרגישים שכל האנרגיות "נוכחות" מתכווננים לבעל הבעיה, לבעיה עצמה ולפתרונה.
5. שותלים את הצמח בעציץ הקטן. מתמקדים ומדמיינים את אנרגיות הריפוי של הטבע נכנסות לעציץ.
6. מודים ומשחררים את האלמנטים, את ישויות הטבע.

כן, זה הכל, זו ההתחלה. כל כך פשוט. השאלה היא כמה כוונה וכמה היא כנה הושקעה בתהליך הקצר הזה. זה בעצם התהליך של לגדול להיות קוסמת. כבר כתבתי כמה פעמים על עבודה מכוונת בגינה. המשך יבוא....
   

    

יום שבת, 24 במרץ 2012

עניין נשי

חזרתי אתמול מסדנה בנושא תקשורת מקרבת. האמת, עזבתי באמצע מאוכזבת וזה באמת דבר שלא קורה לי. עזבתי בהחלטה של רגע, זרקתי את שק השינה והתיק למכונית והתחלתי לנסוע. בדרך עיבדתי בתוכי את 24 השעות שביליתי שם ואתם זוכים לסיכום ולמסקנות. אני כבר מתה לקרוא את מה שאני כותבת כאן מהבטן, אולי זה יעשה לי יותר סדר בראש.

המקום: חווה אקולוגית אקו מי, צומת אלמוג, צפון ים המלח. מקום קסום, מושקע ומטופח. מזרונים ושקי שינה, תשומת לב מירבית לשירותי קומפוסט נקיים, אוכל טוב, מתחמים נוחים לרביצה, המון אהבה ורצון טוב להנעים,  ליצור מרחב מפנק ועוטף. 10 מתוך 10!

הסדנה: תקשורת מקרבת לפי שיטתו של מרשל רוזנברג. טכניקה של בחינת הצרכים שלנו והעברתם בצורה ברורה ורגישה לצד השני. מקווה שהבנתי, לא ממש ברור לי איך זה עובד וזה לא הכלי שלי (שכלתני מידי לטעמי, מעבדתי מידי). בפינדהורן פגשתי מישהו שעושה עבודה נהדרת בטכניקה זו עם ילדים אלימים בברזיל, בעידוד ומימון בתי המשפט והממשלה (נמאס להם לשלוח ילדים לכלא בסיטונות), כך שיש לי כבוד רב לטכניקה הזו.

המרחב האנושי: סוף שבוע של נשים בלבד. 70 נשים מלאומים שונים - ישראליות, פלסטינאיות (לא הרבה), אירופאיות, אמריקאיות. שלוש מנחות - שתיים ישראליות ואחת שבאה מארה"ב. כולן ידועות ווותיקות.

עד כאן התיאור הכללי. מרגע זה אני דורכת בזהירות. המרכיבים שנזרקו לקדירה היו טובים וכללו ידע מקצועי, רצון טוב והרבה נשים נעימות ואינטליגנטיות שבאו לדבר, לתקשר, להתפתח. זה לא עבד, וזו לא הייתה רק התחושה שלי. לא עשיתי מדגם רציני אבל דיברתי עם לא מעט שחוו אותה חוויה: משהו כאן לא התרומם, לא תפס, לא התחבר. אני מנסה להבין מה קרה שם.

אני חושבת שהולכים לסדנאות כדי לחוות את האנרגיה, לא כדי ללמוד חומר עיוני. את זה אפשר לקרוא בספר.  כשהבנתי שאני לא ממש מתחברת לחומר העיוני, עשיתי סוויטץ' בראש והתחלתי לשים לב לתחושות. ביומן שלי כתבתי אחרי כמה שעות שאני עוד לא שותפה פעילה ולא מרגישה רצון להיות שותפה פעילה. זה באמת נדיר אצלי שאני לא צוללת גוף ונפש לפעילות. התחושה שלי הייתה של כבדות, נירפות, עייפות, התפזרות. לא הצלחתי למרכז ולקרקע את עצמי. נשים שדיברתי איתן שיקפו לי את אותה תחושה וגם המנחות לא נראו לי לגמרי ממוקדות.

בענווה והרקנת ראש אני מתוודה כאן בפני העולם: הייתה חסרה לי האנרגיה הזכרית, הפלפל שלה, אפילו קצת תוקפנות. משהו באנרגיה הנשית, שהיא פאסיבית בבסיסה, במיוחד אצל קהל גדול של נשים שבאות מ"אנרגיה נשית" (תרכובת של ניו אייג', קבלה וחמלה, אי רצון להתעמת, רכות וכו' וכו'), הביא את חלקנו למעין תרדמת. פספסתי כאן בענק. לא הצלחתי לגייס כוחות לומר את מה שאני מרגישה. כשניסיתי, הייתי כל כך מודעת לכל מילה שיוצאת לי מהפה (כדי לא להעליב, להיות רכה, לא תוקפנית), עד שאיבדתי את הניקיון שלי והמנחה שלנו לא קלטה את המסר. מתוך הנירפות, מתוך חוסר רצון להילחם (כי אנחנו באות מאנרגיה נשית של שלום, קבלה, חמלה ותקשורת מקרבת...), בחרתי לעזוב. לא היה לי כוח ללכת לדבר בארבע עיניים עם המנחות, לבקש דיון על מה שקורה. פספוס.

בהסתכלות לאחור אני חושבת שבאתי עם קורטוב של התנשאות: אנחנו נראה לכם, זכרים תוקפניים, איך מביאים שלום, איך נשים מתקשרות עם נשים, אם רק תתנו לנו לנהל את העניינים.... כבר המחשבה הזו טומנת בחובה פוטנציאל לאסון....יש בה תוקפנות ושיפוט שאף פעם לא עומדים במבחן המציאות. מגישה כזו אפשר רק להתאכזב. אני משחררת כאן ועכשיו.

בכל זאת, אנרגיה נשית יכולה לתעתע. היא יכולה ללכת לגובה, לעוצמה, לידע של האישה החכמה. היא יכולה לרדת הכי נמוך לקטנוניות ורכילות, לנירפות ופאסיביות.

אם היינו מרשות לעצמנו להיות אמיתיות, היינו רואות שם יותר תוקפנות, יותר "חוצפה", יותר רגש ו"דם". האנושות היא כמו פרפר. בלי שתי הכנפיים שלה, זכרית ונשית, היא לא תוכל לעוף. אני ממש לא מטיפה לאלימות אבל לפעמים תוקפנות במידה שמה גבולות ברורים. כעס במידה יכול להיות דבר טוב, מעורר לפעולה, לשים גבולות כשחודרים לנו למרחב הפרטי, כשמקפלים אותנו למטה. פחד במידה הוא דבר טוב, הוא מעורר זהירות, עצירה ובחינה מחודשת. כמו תבלין חזק - מעט ובמידה. מעבר לכך - אנחנו בבעיה.

אני קוראת את החוברת הקטנה שקיבלנו. בעמוד 6 מטפלים באמירת "לא". ההנחיה: אמור מה הצרכים שלך, אמור למה אתה מוכן לומר "כן", אל תשתמש במילה "לא". זה מעורר בי התנגדות. המון מלים ומעקפים כדי לא לומר בצורה הכי נקייה וברורה "לא"!

לפעמים הריפוי הכי טוב, מציאה מחדש של המרכז שלך, הוא פשוט לומר "לא" חזק, תוקפני משהו. לפעמים זה עושה תחושה כל כך טובה בבטן. לא! לא מתאים לי! לא בא לי! כבדו את הגבולות שלי! אולי פעם, מתישהו, אסכים לדבר, להסביר. עכשיו אני אומרת "לא"! ואני מקבלת באחריות כל תגובה שתבוא בעקבות ה"לא" הזה. התקשורת הזו אולי לא מקרבת אבל היא בהחלט מכבדת. לעתים גם מחזקת.

אני חושבת שהעיקר בתקשורת מקרבת הוא לדבר מהלב, לבטא רגשות, לדבר ממקום של "אני" ולא להטיף ב "אתה...". בחדר העבודה שלי תלוי מאמר שנקרא "איך מפסיקים את מעגל הדמים" ומדבר על שבטים בפרו שכל מו"מ לפתרון סכסוכים בין שבטיים, היה נגמר בהרוגים ופצועים. מועצה עם נציגים מכל השבטים החליטה לתת לנשים לנהל את סיום הסכסוכים הבין שבטיים. רק נשים, כי, לדבריהם, כאשר מעמידים מספר נשים בין הרבה גברים הן נוטות להפוך לגבריות. כך קם ונהייה מהפך חברתי: המלחמות הופסקו, הישיבות הסתיימו בהבנות, קמה תקווה חדשה.

המהות הנשית של רחם ורחמים, מתגלה כאן בגדולתה. יחד עם זאת, אני לא יכולה לוותר על קמצוץ מהתבלין ה"זכרי" כדי להניע תהליך, להתקדם קדימה. כמו כל דבר אחר , גם המהות הזכרית התוקפנית נולדה מהרחם הנשית, גם היא חלק שלנו שראוי לכבד.

על שתי הכנפיים של האנושות כתבתי למעלה...וחוץ מזה, תמיד אהבתי תבלין של גברים...


יום ראשון, 18 במרץ 2012

ניהול שפע

היום הבנתי כמה אני טובה בניהול משברים וחוסר וכמה אני גרועה בניהול שפע. התובנה נפלה כמו נעל בראש כאשר עמדתי מול השמיר שצמח למימדים מפלצתיים והרגשתי אי נוחות קלה מההשתוללות שלו. כל החורף חגגתי עם שמיר טרי והכנתי תמצית מהפרחים שלו אבל שמתי לב שאני לא ממש מפרגנת לו את השמחה בה הוא מתפשט לגובה ומשתלט על המרחב של הנענע והעירית.

אני בתקופה נפלאה של זרימת שפע מכל הכיוונים. הרבה רעיונות ומיזמים חדשים, ופוטנציאל השתכרות עולה, שלווה ובריאות, שינה טובה והרבה אנרגיה. התכווננתי ועבדתי קשה כדי להגיע למקום הזה. עשיתי כמה קפיצות אמון ושינויים בשנתיים האחרונות. אני שמה לב שיש בי אי נוחות מסוימת ואני מתחילה לחפש "צרות"....הגנים הפולניים?

אתמול נדלקה נורה צהובה במכונית. טוב שיש ספר רכב, הנורה היא נורת אזהרה כללית ויש לנסוע למוסך כשהיא נדלקת. אם היא מהבהבת זה בכלל נורא אבל למרבה השמחה היא נשארה קבועה. מאחר ואני נוטה לראות כל דבר כסימן ורמז לבאות, הלכתי לבדוק בתוכי איזו נורת אזהרה דולקת שם בפנים. כן, יש שם תחושה קלה של "יותר מידי" זורם לי, תחושה של איבוד שליטה קל, אני מרגישה במעין מערבולת של עשייה ורעיונות ואני נסחפת בה, לאן שהיא מובילה אותי. מצד אחד נהנית מאד להתמסר, מצד שני קשה קצת לשחרר את הצורך לשלוט בזרם ולנהל אותו בדרכי ובקצב שלי.

אבל זה בדיוק הקטע של "ניהול שפע", הוא דורש הסתגלות לחוקים חדשים. כרגיל הגינה עומדת שם כמראה. היא בריאה ופורחת אבל היא "במידה", ב"גודל מתאים", כאילו שמתי עליה מכסה. למרות שהיא לא ממש מסודרת ובטח לא נקייה מעשבים, הגינה שלי מרגישה לי כמו ילדה מחונכת שלא מעיזה להתפרע. העצים כבר יכלו להיות גדולים יותר, חזקים יותר, הפרחים יכלו להיות יותר עשירים בצבע וצורה, וכולם יכלו ליהנות יותר מהגשם והשמש שנופלים עלינו השנה בשפע נפלא. וכשהשמיר מתחיל להשתולל ולשמוח, אני עושה לו "נו נו נו" באצבע מטאפורית במקום לשמוח שטוב לו וללמוד ממנו לקבל ולגדול למימדי ענק.

אנחנו רגילים לנהל אוברדראפט, משברים, לפתור בעיות. אנחנו מתקשים לנהל שפע. יש אין ספור סיפורים על זוכי לוטו שאיבדו הכל, אנשים שמכרו סטרט אפ והם אומללים ולא מוצאים את עצמם. נדרשים כאן כללי התנהלות שונים.

בגינה שופעת יש דו קיום בין כל האלמנטים ויש מקום לכולם,
גם לעשבים ה"רעים" שבעצם עוזרים להעלות את רמת החנקן
באדמה וזה דבר חשוב וטוב. כדי ליצור גינה של שפע צריך הגנן לראות את התמונה הגדולה, לבנות מבנה פיסי שיתמוך בצמחים (ערוגות, שבילים, מקורות מים,בתי האכלה). אחר כך צריך לרדת לפרטים הקטנים, סדר וארגון, כל דבר במקום המתאים לו. השתילה באה מתוך רגש ואהבה, היענות לצרכי השותפים השונים בגינה. לבסוף באה ההתמסרות והאמונה באלכימיה שתיווצר מסך כל המרכיבים. לעולם אין לנו שליטה על התוצאה אבל אפשר לעבוד עם כל תוצאה, לשנות, להעצים. 

החיים שלי: ראיתי את התמונה הגדולה, החלום, החזון. אני בונה בתשומת לב את המבנים הפיסיים שיכילו את האנרגיה החדשה הזו, יתנו צורה לרעיונות. אני באה מאהבה והקשבה (ועוד יש מקום לשיפור...). הגיע שלב ההתמסרות. מה שיהיה, יהיה....

אנחנו מבזבזים כל כך הרבה זמן וכסף כדי להבין את משמעות הדברים. בהרבה מקרים התשובה היא "אני לא יודעת"! הפיתרון היחיד הוא להתמסר, ללכת בעקבות החלומות שלנו. 

ב- 20 למרץ יחול יום השוויון, יום ולילה שווים באורכם. מרגע זה מתארך היום ומתקצר הלילה, תקופה של צמיחה, התרחבות והכנסת שפע לחיים. בזיליקום משוייך לשפע כספי (ולפסטו נפלא ולעגבניות...), מליסה משוייכת להצלחה (ולתה מרגיע ומשמח), גזר מתקשר לפוריות. לשתול אפילו בעציץ קטן, העיקר להכניס את האנרגיה הזו לקדירה שנקראת חיים.
       

יום שני, 5 במרץ 2012

מסעות הקומפרי בארץ הקודש

קומפרי. לא ממש מוכר בארץ אבל צומח פרא באירופה.מטפל  בפציעות (חיצוני), מעודד התחדשות רקמות, מקל על גירוי של העור (חיצוני), מרכך ומלחלח.

כבר מזמן רציתי את הצמח הזה בגינה שלי אבל לא מצאתי אותו במשתלות וגם שאלות בפורומים של גינון לא הניבו תוצאות טובות. הייתי תחת האשלייה שזה אחד מאותם צמחים שגדלים רק בחו"ל עד שקראתי בקיץ שבעצם הצלבנים הביאו אותו מארץ הקודש, ועם התובנה שבעצם הוא "שלנו" נפרש לפני הסיפור של הארץ הזו.

קומפרי הוא צמח הריפוי האולטימטיבי, הוא עשיר בקלציום, אשלגן, ויטמינים וזרחן, מטייב את האדמה ונוהגים לשים אותו גם בקומפוסט כדי לשפר את איכותו. צמח רב מימדי שמזין אותנו ואת האדמה, את הצמחים ואת בעלי החיים. בפינדהורן ראיתי בחור שנקע קרסול שהתנפח למימדי ענק. מישהי רצה לגינה, קטפה עלי קומפרי והשרתה אותם במים חמימים למיצוי. אחר כך כרכה את העלים הרטובים על הקרסול הפגוע ועטפה בקומפרס מחליטת הקומפרי. הטיפול הזה בתוספת הילינג מידיים חמות ומרפאות - הבחור עמד על הרגליים למחרת. זהו. נשביתי בקסמי הקומפרי לנצח.

אני חופרת שוב בעניין אנרגיית הריפוי בארץ הזו. כבר כתבתי בפוסט על "אבלון" שהעולם מלא ב"כיסי ריפוי"  כאלה שצריך רק להתחבר אליהם ולהתמלא. חלקם ידועים כמקומות עלייה לרגל, חלקם ידועים פחות. במסע שמאני שעשיתי בקיץ, הזדעזעתי לראות שאצלנו אין כיסי ריפוי (בדקתי פעמיים). יש אנרגיה רוחנית חזקה שעולה למעלה אבל אין אנרגיית אדמה מרפאה ברוח מה שתיארתי בפוסטים הקודמים. ציטטתי מתוך תקשור שקיבלתי:

"....הארץ שלכם עולה מצד אחד לשמיים ומצד שני מאבדת את הקשר לאדמה, לכן היא נלחמת עליה כל כך קשה. כיסי אנרגיית הריפוי שהיו באזור אבדו מזמן, התרוקנו מתוכנם. היום צריך ליבא אנרגיה כזו ו"לשתול" אותה באדמה. תיעשה עבודה רבה בעתיד לייצר שוב כיסי אנרגיה כאלה ברחבי הארץ, שיזינו את עצמם....."

כשנעלמו כיסי הריפוי נעלמו צמחים מסויימים ובעיני יש קשר הדוק בין היעלמות האנרגיה המרפאה והיעלמות צמחים מסוימים. אני רוצה לאזרח שוב את הקומפרי. השאלה היא אם הוא רוצה להתאזרח....



הביאו לי שורש קומפרי בנובמבר ושתלתי אותו בטכסיות בגינה. הזנתי אותו בקומפוסט, התחברתי במדיטציה, בדקתי אותו כל שעתיים. נראה היה שהוא שמח וטוב לב. בימי החורף המשובללים אני נוטה להניח לגינה ולהתמקד בפוך. לחרדתי, עם חזרת השמש לחיינו, גיליתי שהקומפרי איבד את רוב עליו (למעט עלה וחצי אכולים) וכוח החיים שלו הולך ודועך, בתמונה הפנימית שלי שווה ל- 40%.

דבר ראשון טפטפתי סביבו את תמצית פרחי הקומפרי שעדנה ואני הכנו באלוטמנט בלונדון, שירגיש בבית... 
כבר מזמן איבדתי רסן בכל מה שקשור לעבודה אנרגטית הזויה, תוצאה של ההצלחות והכשלונות של השנים האחרונות. אם יהיה בי האומץ לפרסם את הפוסט הזה (אם אתם קוראים כנראה שהיה לי...), אחשוף כאן הליך טיפולי נפלא שמחבר לישויות הטבע והולך ככה:
1. נשימה עמוקה והרפיה מול הצמח או ייצוג שלו (ציור למשל).
2. התכוונות: אני רוצה לפתוח קונוס (מערבולת מאוזנת של אנרגיה
    מודעת, קצת כמו שיחת ועידה).
3. מזמנים את הישויות השונות: הדווה (הישות הגבוהה של הצמח),
    פן (אל הטבע), קבוצת ישויות שנקראת "האחווה הלבנה"
    (שום קשר לקו קלאס קלן....) ואת ה"אני הגבוה" שלי.
4. מאזנים ומייצבים את הקונוס, אפשר ממש לראות את זה בלבן
    או רק לתת לתחושה להוביל.
5. עושים את העבודה.
6. מודים ומשחררים כל ישות בנפרד וסוגרים את הקונוס. 

מהספר Perelandra Garden Workbook. כבר הזכרתי אותו בעבר, לא תורגם לעברית אבל יש אתר וסרטונים של הגן הזה ביוטיוב.

אז דיברתי עם הקומפרי, כמו שמדברים עם חבר. טיפלתי בו בביו אורגונומי, כמו במטופל בן אנוש. ביקשתי ממנו להירתם למשימה של החזרת הריפוי לארצנו, אותה אנרגיה שאצורה באדמה ובעזרתו ובעזרת אחרים נשחרר אותה לעולם. התאמתי את הפעימה שלו לשלי והבנתי שפחדיו הם פחדי, והוא מראה שלי באופנים שונים.

5 ימים אחרי, אני מגלה מילימטרים של עלה חדש. בתמונה הפנימית שלי הוא עלה כבר ל- 70% כוח חיות. חזרתי על ההליך היום, כבר יש לי תחושה שהוא עלה ל- 80%. האם ימשיך לעלות? יתחזק? אני נאלצת לשחרר בצער רב ולתת לו להחליט. אני כל כך מקווה שיסכים...

מעודדת מהצלחתי, הלכתי לעשות את אותו הליך ליסמין. כבר כתבתי בפוסט "גינה של רגש" על היסמין שהתאבד מול האנרגיה הרגשית הנמוכה שלי. זה כבר יסמין חדש וגם הוא (היא? זו אנרגיה נשית...) לא ממש מלבלב. גם פה ראיתי את המראה שלי, הפחד מהעוצמה הנשית המתחזקת שלי, הרצון להתרחב ולהביא את הידע לעולם מלווה בחששות. התאמתי פעימת לב שלי ללב היסמין והעצמתי את שנינו באנרגיה כתומה מהאדמה (כבר כתבתי בעבר על ההליך הזה).

מספיק להיום, הולכת לאכול צהריים...

יום שבת, 25 בפברואר 2012

להעיר את הקסם

טוב, נראה ששרדנו עוד חורף, ואני כבר מתחילה לספור את הניצנים החדשים על העצים. חורף של הרבה מים, יסוד הרגש, כנרת כמו רחם שמתמלא, ירוק עמוק - צבע של צ'קרת הלב - הבטחה לשנה של מליאות ואהבה? אני נוטה לחשוב כך.

מבחינתי האביב מתחיל בראשון למרץ, ואני משנה מצב צבירה מבטטה ספתית לפעילה סביבתית. אני כבר מתחילה להתיידד מחדש עם הגינה שהושארה לנפשה בחורף. הכלב של השכנים שמתארח אצלי (הם משפצים...) חופר באושר ומתפלש בגרניום הריחני, אני מתחילה לעשב ומגלה שני חצילים קטנים על השיח, שמיר שהפך כמעט לעץ, ניצנים חדשים על הלימון הצעיר שנשתל בנובמבר. 

קסם העשבים....כבר נגעתי בזה קצת בעבר....זה עובד כי זו עוד דרך להתחבר לאנרגיה ממנה כולנו, צמחים, חיות, אנשים, נוצרנו. כשמפענחים את השפה האנרגטית, את הקודים לתדרים השונים, מתחילה תקשורת רוטטת ומורכבת בינינו לבין העולם, ונוצר קסם. כן, אני יודעת שזה נשמע כמו סינית במקרה הטוב וכמו קשקושים הזויים במקרה הרע. דברים לא מוחשיים, אהבה למשל, לא ממש ניתנים להסבר במלים והדרך הטובה ביותר להרוס את הגשר לעולם הנסתר היא לנסות להסביר רגשות (פאולו קואלו).

קסם הוא פעולה דרכה אנו רוצים לייצר שינוי, באהבה ובחמלה, בלי ליצור כאוס או בעיות. כל פעולה מביאה לתגובה ברשת האנרגטית של הפלנטה, משק כנפי הפרפר שמביא לנפילת חומת סין וכל זה. ישנם כמה חוקים בסיסיים בתורת הקסם שנכונים גם לתחומים אחרים בחיים:

חשיבות הכוונה, דיוק בהגדרתה, חשיבה חיובית.

קרקוע של הכוונה: דמיינו את כל הרגשות השליליים, המתח, נשטפים לאדמה,
תוך כדי נשימות עמוקות. דמיינו שורשים שיורדים מכפות הרגליים ללב האדמה,
התמלאו באנרגיה מלמטה למעלה, תוך יצירת ארובה של אור. אפשר לעמוד כך
כמה דקות, ידיים נשלחות למעלה, ליהנות מתחושת הקרקוע וההתמלאות.

אחרי שתי הפעולות האלה, אתם מוכנים לעבודה. שתי נקודות חשובות:

1. כל אנרגיה שנשלחת לעולם חוזרת מועצמת פי שלוש. אין שום היגיון להתכווננות שלילית אם זה המצב.
2. כבוד לעצמך ולאחרים, קסם נטול מניפולציה, בשום מצב לא מתערבים ברצון חופשי של אדם אחר.


אני חושבת על המסע הארוך שלי לתוך עולם הקסם, הוויתור על הציניות והזלזול (בזכות מורה רוחנית שסתמה לי את הפה בלי סנטימנטים ולימדה אותי להקשיב), הניסיונות הראשונים בטיפולים אנרגטיים, הכנת תמציות ושקיות עשבים, שפני הניסיונות שלי הן החברות הקרובות שמתמסרות ומעודדות גם כשאני מרגישה חסרת ביטחון. מידע שנאסף מאנשים, מספרים, מתיקשור מלמד אותי שוב ושוב כמה מורכב ורציני המשחק באנרגיה. הייתי שמחה להניף מטה קסמים כמו הארי פוטר, בינתיים אני עושה ניסיונות במטבח, עם הרבה כוונה ונפנופי ידיים. 

יש הרבה אלמנטים שנכנסים לתרכובת הכי מדויקת, כדי לא לאבד טיפה של אנרגיה. כל יום בשבוע משוייך לגוף  שמימי מסוים, צבע, תכונה, עשבים מסוימים. מסורתית עשבים ואסטרולוגיה תמיד הלכו ביחד אבל כניסה לעומקי הקשר הזה קצת גדולה עלי. אמרתי שאני עדיין לומדת, בינתיים אני מסתפקת בחומר בסיסי. כתבתי בעבר על הירח ושלביו השונים, האנרגיה שלו משמעותית יותר מכל גרם שמיים אחר. האלמנטים, שגם עליהם כבר כתבתי, נכנסים גם הם לחגיגה:

אלמנט אדמה מסמל שפע, קרקוע, ביטחון ויציבות.
אוויר מסמל ידע, חוכמה, שינוי ואינטואיציה.
אש מסמלת תשוקה, אנרגיה, הגנה והתמרה.
מים מסמלים אהבה, רגש, ריפוי וכוחות רוחניים.

אני מסמנת כוונה: הכנת שקית עשבים לחלומות שמחים ואוהבים, ושינה רגועה. 

יום ההכנה: יום שישי שמושפע מוונוס ומקושר לתדר של אהבה, הנאה, שלווה.
מצב הירח: מתמלא עד מלא, אנרגיה של התחדשות, התמלאות, הזנה.
צבע שקית האורגנזה: ירוק או ורוד, צבע של צ'קרת הלב.  
המרכיבים הצמחיים: לבנדר לאיזון והרגעה, עלי ורדים או מליסה או בזיליקום (ואפשר גם שילוב) לאהבה, מנטה להילינג. אלמנט המים משתלב כאן - עלה כרוב או פרחי קמומיל מקושרים אליו. איריס וטימין מקושרים לוונוס.

אני מכינה את הרשימה, קוטפת את הצמחים ומכניסה לשקית, סוגרת אותה תוך התכווננות למטרה, תוך שהיא מוחזקת בכפות ידיים חמות. המהדרין ממלמלים ברכה, תפילה, אני מדמיינת את האנרגיה של כל המרכיבים מתערבלת ומסתלסלת אל מחוץ לשקית. את השקית שמים מתחת לכר ומקווים ללילה רגוע.

כל אלמנט והתדר שלו, הקסם נוצר מהשילובים, שקיות להגנה, לאהבה, לשמחה, לשינוי, לאומץ, שילוב של נרות וריחות. דמיון, יצירתיות, והרבה אמונה, כרטיס הכניסה לעולם מופלא.


יום שבת, 11 בפברואר 2012

תמציות פרחים

מימד חדש, אנרגטי של הגינה, הצטרף לאחרונה לאיסוף ירקות, עשבים ופרחים לאכילה, לריח וליופי - ריפוי בעזרת תמציות פרחים. 

יצא לי במשך השנים לקחת טיפות באך, החל ברסקיו וכלה בתמציות שהוכנו במיוחד בשבילי. אני אוהבת את העדינות שבטיפול כזה, כמו בכל טיפול אנרגטי, התחושה שקליפות מתקלפות ממני וחוטים נפרמים, דרך חלומות מוגברים, רגשות מועצמים. הגוף שלנו בנוי ומוקף ברשת חשמלית. כאשר הרשת מאוזנת, ללא קרעים, אנו בריאים. חוסר איזון ועומס יתר מביאים לקצרים ברשת, משפיעים על מערכת העצבים ומקרבים מחלה. הדימוי האישי שלי הוא פחות של רשת חשמלית ויותר של רשת שיצרה עכבישה, דרכה עובר הידע לעולם. בקלפי סגולה מסמל קלף העכבישה אריגה של חלום העולם, של קורי הגורל, של אנרגיה נשית וכוח יצירתי. היא אורגת דוגמאות חיים ואומרת לנו ליצור, ליצור , ליצור.

הריפוי האנרגטי מקסים ומסקרן בעיני, ותמציות פרחים הן רק צורה אחת לריפוי כזה. הן עובדות על הרשת ועל מערכת העצבים, מאזנות את האנרגיה שעוברת בהן, ותומכות בגוף הפיסי. אני תוהה למה לקח לי שנים להגיע למצב שאני עושה תמציות בעצמי. 

החוט המוליך בחיי הוא שבירת חוקים, מוסכמות וקבעונות. אני לא דרמטית בעניין ואין לי צורך לעבור על החוק או לעשות "דווקא", ועכשיו, עם מצלמות המהירות החדשות, אני אפילו מתכוונת לחזור לנסיעה במהירות מותרת. לא, השבירה שלי נעשית ביני לבין עצמי ולעתים אני מתגלה כאויב הכי גרוע של עצמי. בעיקר אני בוחנת את האמונה שלי לגבי היכולות של עצמי. בנושא שלפנינו, לקח לי שנים להאמין שאני יכולה לייצר תמציות איכותיות מהגינה שלי, מצמחים ששתלתי בכוונה גדולה, הזנתי באנרגיה של הילינג, והוזנתי באנרגיה מרפאת תוך ישיבה מולם במדיטציה. האם צמחים כאלה, על טריותם והאנרגיה שלהם, שמדויקת לתדר שלי, אינם יעילים בתמיכה רגשית לפחות כמו תמציות שנרקחו באירופה וישבו חודשים במחסנים, אוניות וחנויות, עד שהגיעו לידיי? 

למדתי להכין תמציות פרחים בפינדהורן לפני כמה שנים אבל לא חיברתי בין הידע למעשה. הייתי צריכה שעדנה תיקח אותי לאלוטמנט בלונדון ותכין אתי תמצית של קומפרי כדי לעבור את הגשר הבלתי נראה של היצירה, מרעיון למימוש בפיסי. אבל זה בעצם כל הסיפור, תמצית החיים: המעבר מרעיון למימוש, מחלום ליצירה, דרך גשר של אמונה, לעתים קפיצת אמון עיוורת. 

 הכנת תמצית אם היא תהליך פשוט:
  
עלי כותרת נאספים בשעה מסוימת ביום, צפים בקערה של מים מינרלים בשמש מלאה כדי לשחרר את האנרגיה שלהם לתוך המים. רצוי לגזור את הכותרות עם מספריים ששמורים למטרה זו, ישר לקערת זכוכית, ללא מגע יד. משך השהייה בשמש - כשלוש שעות. אחר כך מסננים את המים לבקבוק חום וחותמים בברנדי כדי לשמר את הטינקטורה. בערך 40% ברנדי ל-60% מים. אני קוטפת סביב הירח המלא, תקופה בה הצמחים בשיא האנרגיה שלהם ומשאירה את הבקבוק מתחת לירח המלא לכמה דקות, כדי שיספוג אנרגיה "ירחית". כל התהליך נעשה בריכוז מדיטטיבי, התחברות לאנרגיה של הצמח (אני מדמיינת אותה בצבע), לאנרגיה של אמא אדמה, לאנרגיה שלי.

המבנה בתמונה, מעל לקערה, נקרא "קריסטל ג'נסה". זהו מבנה שמושך וממרכז אנרגיה, מנקה ומאזן אותה, 
ושולח אותה חזרה לעולם. קל להכין מבנה כזה, אבל אפשר גם בלעדיו.

הכנתי בחודשיים האחרונים מספר תמציות אם מפרחים שנקטפו בגינה. אספתי מידע לגבי הפרחים ואיכויות התמציות מספרים, מאתרים שונים ומתחושות שלי. גם פה יש ענין של אמונה בתחושה, באינטואיציה, ואמונה בכך שזה עובד, שיש לזה ערך. הקושי פה הוא לא לקחת מים ופרחים ולהשאיר אותם בשמש. הקושי הוא "לשתול" כוונה אמיתית ואמונה באיכות של מה שרקחתי בעצמי. לפעמים יותר קל להאמין במה שבא באריזה מסופרפארם מאשר במעשה ידיי. 

השבוע הכנתי לעצמי בקבוקון עם מספר תמציות אם כדי לקרקע, לאזן, להביא לשינה טובה יותר. 2-3 טיפות בבקבוק 10cc מהתמציות הבאות: לבנדר לטיהור, הירגעות, איזון והגנה. רוז לאנרגיה נשית ואהבה. יסמין לאנרגיה נשית , לעבודה על צ'קרת הלב, לרגיעה של מערכת העצבים. נרקיס לניקוי ביקורת עצמית, לטיפול בתיסכול ומצבי רוח, לפוריות ומזל. מוסיפים מים וחותמים בברנדי. 4 טיפות על הלשון 3-4 פעמים ביום, לפי תחושה שלי. אופטימיות זהירה, יש שינוי. אני מרגישה מקורקעת יותר, ישנה טוב יותר. מתחילה להאמין.

בפריסות קלפי הסגולה האחרונות שפרסתי, יצא לי הרבה פעמים העורב האפור, שמייצג את החוק. הוא מעודד לעצור ולבדוק איך אנו רואים את חוקי הרוח הגדולה לעומת החוק האנושי. הוא מייצג חוק ששונה ממסגרת החוקים שנוצרו מתוך התרבות האנושית. פריצת המסגרת דורשת לסגור את הרדיו הקטן של הפטפטת שסביבנו (עשה/אל תעשה, נכון/לא נכון) ולהתחבר לרדיו הגדול של היקום - משפט של נסים אמון. זה מתחיל בקטן, באמונה, בניסיונות, בשבירת מוסכמות, כיפוף חוקי הפיסיקה כדי לתמוך בשינוי צורה. זה מתחיל בללכת בעקבות העורב האפור. 


           

יום חמישי, 2 בפברואר 2012

מתכונים מכושפים

כרטסת המתכונים שלי מכילה את כל סוגי המתכונים: פשטידות ומרקים, שיקויים ומשחות, עוגות לימי הולדת וחליטות לריפוי צינון. בעבר הייתי יותר מחולקת וכל נושא היה מתויק במקום אחר בבית. עם השנים אני נהיית "אחד" וכל המתכונים מצאו את דרכם למטבח לכרטסת משרדית צהובה. אני מודה שלפעמים אני מזדעזעת כשאני מחפשת בפ' מתכון לפשטידת פטריות ונופלת על משחה לפטריות ברגליים...אחרי כמה פעמים כאלה התחלתי לשים את מתכוני הבישול בחזית האות. 

אני שמה לב לתופעה שמתרחשת באופן טבעי. החלוקה הבינתחומית בחיי נעלמת. הבית, הגינה, הספרים, המתכונים, הופכים לאחד. הקליניקה היא חדר בבית וגם האנרגיה שלה נתרמת לטובת הקדירה שקוראים לה חיי, הפיסיים והרוחניים. עדי חברתי הצביעה על העובדה שנשים רבות מטפלות מתוך ביתן. לעומת זאת, אנחנו לא מכירות אף גבר שהקליניקה שלו היא חדר בבית. בטוח יש, אבל לא נראה לי שהרבה, נקודה למחשבה....   

מתכונים מכושפים הוא שם של ספר שאני מאד אוהבת (של שרה אדיסון אלן, מתי כבר תתרגמו את שאר הספרים שלה??), והוא עוסק במשפחת וויוורלי שמכינה מאכלים מהצמחים המכושפים שלה. יש שם אבחנות שמעוררות אצלי את בלוטות הטעם והרגש, כמו למשל: .."מליסה - עם הבליעה, למשך פרק זמן קצר הסועד חושב ומרגיש כמו בנעוריו. התחשבו בכך אם בין הסועדים יריבים לשעבר. פרח של מסע בזמן." או: .."לבנדר - מרומם את הרוח. מונע קבלת החלטות גרועות שנובעות מתשישות או מדיכאון."

הייתי מתה לקבל ספר בישול עם אבחנות כאלה. אני מבשלת באהבה ובתשומת לב, בדרך כלל בלי מתכון כתוב, אבל עם הרבה מחשבה לעשבים שנכנסים לתבשיל, אבל אף פעם לא חשבתי על הערך המוסף הרגשי והרוחני שלהם. את הצד הזה אני משאירה לקליניקה. אבל היום, בעידן ההוליסטיות, הגיע הזמן להתרחב.

הדרך שעברה האנושות, כמו תנועה של גיאות ושפל, פנימה והחוצה, התחילה בהוליסטיות, ברפואת צמחים, כשאותם צמחים שימשו לבישול, לריפוי, לקמיעות ולהגנה, המרחב הרגשי היה המשפחה, הקהילה, הרופא  הכפרי המשפחתי שימש יועץ ופסיכולוג. אחר כך באו שנים של התמקצעות וירידה לפרטים, המשפחה הגדולה הצטמצמה. את הרופא הכללי החליפו מומחים שלא דברו ביניהם. התמונה הגדולה אבדה, ואיתה אבדו איכויות לא מוחשיות ועדינות, קוטלגו כ"ממבו ג'מבו" ונזרקו לשולי התודעה. לא לאורך זמן, אחרי שהתפצל השלם לחלקים וכל חלק התמקצע בתחומו, נוצר הצורך לחזור ולתקשר שוב. רופאי משפחה שוב תופשים מקום כבוד, מרפאות קהילתיות, שיתופי פעולה בין סוגי הרפואה השונים, קבוצות ייעוץ שמורכבות מרופאים מערביים ונזירים בודהיסטים, רופאים סיניים ומתקשרים. זה לא מדע בדיוני, זה כבר כאן. 

באיטיות, מחלחלות האמיתות שנזרקו לבוידם ליום יום שלנו. תרופות סבתא נשלפות מהמגירה, עשבים מקבלים מקום של כבוד, אמהות לומדות רייקי ומלמדות ילדים להיכנס למדיטציה כדי להחזיר לעצמם את האיזון. הוליסטיות שנשענת על ידע קדום, והוא סוף סוף זוכה שוב לכבוד.


הקוראת הנאמנה מרים שוב מתאכזבת בשלב זה....שוב אין מתכונים.... המקסימום שאני מוכנה כרגע זה להפנות לאתר של החווה האורגנית במרחביה. את התמונה (פרחים אכילים) לקחתי משם, מקווה שזה בסדר אם אני נותנת להם אזכור. יש שם מתכונים של ירקות אבל במיוחד אהבתי את הפוסט שנותן הנחיות לפרחים אכילים, מתכונים מכושפים תוצרת כחול לבן...

חזרה להוליסטיות, בית - גינה, בישול - ריפוי, אווירה - צבע - אנרגיה: כל אלה הם חלקים של השלם האנרגטי. איברי הגוף צריכים להימצא באיזון ובהרמוניה לשם תפקוד בריא, איברי הבית הם הרחבה של השלם הזה. 

המטבח הוא מקום טוב להתחיל בהזנה אנרגטית הוליסטית. עציצים קטנים על אדן החלון למי שאין לה גינה. אני לא יכולה לבשל בלי מרווה, טימין, פטרוזיליה, נענע, אוטרה ולבנדר. אני מבשלת עם הרבה יותר אבל אלה הבסיס. את המרווה אני מטגנת עם בצל וגזר, ועם הרבה טימין, כבסיס לכל מרק כמעט, ולהרבה תבשילים. נענע ואוטרה נכנסות כבסיס לכל חליטות התה, חליטה שלהם נכנסת לריבות (חצי כוס תה חזק לקראת סוף הבישול). פרחי לבנדר נכנסים לארונות בתוך בד שקוף קשור בסרט. אפשר גם לבשל איתם אבל עוד לא ניסיתי. פטרוזיליה נגזמת מעל כל תבשיל כמעט, לעתים עם נענע ויוגורט. 

הלבנדר מרגיע ומאזן, המרווה מטהרת, מאזנת את הבטן, מרוממת אנרגיות נשיות, הירוק של העלים, הסגול של פרחי הלבנדר והאוטרה - צבעי צ'קרת הלב והעין השלישית. על הדרך זורמת אנרגיה מסוגים שונים לתוך התבשיל, לתוך הארון. אין טעם לנסות לזכור את כל הפרטים הקטנים האלה שמרכיבים שלם. אני ממליצה לפתוח כרטסת, ספר מתכונים מכושפים: איסוף של עובדות, תיעוד של תחושות, היזכרות ממאגרים שחבויים בתת מודע, וחלוקת הידע עם העולם. בניית מאגר ידע שיקפיץ את כולנו מדרגה נוספת באבולוציה מודעת. 

המשך יבוא....      

           

יום רביעי, 4 בינואר 2012

גינת הקוסמת

באותו בוקר, כשנחתה עלי ההשראה והתחלתי לכתוב בלוג, הידיים הקלידו "גינת הקוסמת". הסתכלתי על השם הזה והמשכתי לכתוב. מאחורי המלים יש שובל של משמעויות ומימדים, מתמונות של גינת ירקות ועד תמונות של נשים קוסמות, של כישופים ומעגלי אבנים וסיפורים על פיות, הדמיון הפרטי שלי משתולל.....

הקוסמת היא אני, הקוסמת היא כל אישה. הגינה היא המרחב בתוכו אנחנו חיות. הגינה היא הבית, הגינה הפיסית, הפינה שלנו בעבודה, המרחב בו מתקיימות מערכות היחסים, קליידוסקופ של אנרגיות, יהלום עם פיאות שיש ללטש לאורך שנים, כל פעם פיאה אחרת. הגינה היא בעצם מרחב אנרגטי שלעתים מקבל גם צורה פיסית. אנחנו משתקפות בה והיא משקפת לנו את עצמנו. 

פאולו קואלו ב"ברידה": "אנחנו חלק ממה שהאלכימאים קוראים "אנימה מונדי", נשמת העולם....בלילה שהופרדנו, על הגברים הוטל לטפח ולשמר ידע... לנשים ניתן דבר הרבה יותר מעודן ושביר, דבר שבלעדיו אין כל טעם בידע. הדבר הזה היה התמרה - שינוי, טרנספורמציה. הגברים עשו את האדמה פוריה, אנחנו זרענו, האדמה הותמרה והפכה להיות עצים וצמחים.....כאשר הידע הזכרי חובר ליכולת ההתמרה הנשית, נוצר האיחוד המכושף הגדול ושמו תבונה. תבונה פירושה להשתנות."


אהבתי. אני רואה פה קצה חוט למערכת יחסים חדשה, שמתחילה בהתמרה של ביצית וזרע, ודרכה יצירת המון גינות חדשות וקסומות. במשך מאות רבות נטה חוסר האיזון לצד הזכרי. במאה השנים האחרונות משיבות הנשים מלחמה, לעתים בכוחניות ואלימות. כנראה שלא הייתה ברירה, כדי לשבור מבנה נוקשה צריך לפעמים להשתמש בכוח. הקמפיינים האחרונים נגד נשים, הדרישה הגלויה אצל השכנים לחזור לחוקי האיסלאם - הגברים התעוררו. חלקם משיבים מלחמה, חלקם זורמים עם האנרגיה הנשית שהשתחררה. התחושה שלי היא של כאוס. התפקידים המסורתיים התפוררו, חוקי החיזור לא ברורים, התפקידים החדשים - בהתהוות.  

אנחנו נעות על הציר שבין עצמאות טוטאלית לבין הצורך בשותף, מתנהלות בעוצמה ולעתים כוחניות, אינטלגנטיות ובעלות ידע, מתקתקות את היום יום כמו מנהלות על, וכמהות למרחב בו אפשר להתכנס, להיות קטנה, עטופה, לתת יד למישהו חזק וגדול שייקח את ההחלטה ויוביל בבטחה. עם העצמאות באה האחריות. עם החופש המבורך באה לעתים גם בדידות.  


"כבשנו" מרחבים שהיו סגורים בפנינו, התמקצענו במיומנויות שבעבר לא היו אפשריות לנו. בדרך איבדנו את התדר האינטואיטיבי שלנו. כאשר אנחנו מנסות להתמודד עם אנרגיה זכרית מתוך אנרגיה זכרית, אנחנו מפסידות. כשאני עומדת מול כוחניות, אני נחלשת, זה לא המרחב הטבעי לי. כדי להתגבר על הנפילה באנרגיה הייתי נהיית יותר קולנית, יותר דעתנית, יותר מתוחכמת, המסר שלי לא עבר ואני הייתי נחלשת יותר. בקליניקה ביקשתי מנשים לדמיין את עצמן ואת האדם שמולן לבושים שריון. כשביקשתי מהן להוריד את השריון, כולן ראו את עצמן בשמלה בהירה כמלמלה. כשהן הורידו את השריון, אפשר היה בקלות לשכנע את האדם שמולן להוריד את שלו. ואז התחיל הדיאלוג הפורה. את הדימוי הזה למדתי לקחת לעולם ש"בחוץ". 

השמלה המתנופפת ממלמלה - זה התדר שלנו, התדר של הרכות וההכלה. במחקר שהתפרסם ביוני 2010, ב-  Psychological Science , הוכח הקשר בין מגע של אישה ונכונות לקחת סיכונים. מחקר קודם שנעשה על ילדים הראה שמגע אישה, שכנראה מזכיר מגע אימהי, גורם לילדים ותינוקות להרגיש יותר בטוחים ונינוחים, ופועל באופן דומה אצל מבוגרים. מגע אימהי נחרט לנו במוח באופן עוצמתי ומשפיע לא במודע על התנהגויות בחיינו הבוגרים. גם כאשר זרים גמורים נוגעים בנו בדומה למגע אימהי, אנו מיד מרגישים רגועים יותר.

את התדר העוצמתי הזה, שכל כך טבעי לאמהות עם ילדיהן, צריך ליצא לעולם, לא במקום הקיים, אלא כתוספת. מותר לנו להיות עצמאיות, חזקות, דעתניות, שמות גבולות, עומדות על שלנו, אבל תמיד מתוך תדר "שמלת המלמלה". זו התרומה שלנו לאותה גינה שנקראת "חיים". כשאישה מביאה את האיכות הזו לדיאלוג, נוצרת התמרה של אנרגיה בחדר, נוצרת נינוחות, ומתוכה אפשר לצמוח, להתקדם, ליצור דיאלוג.

איך מתחברים לתדר הזה? שאלה טובה. אין טעם לנסות להבין בכלים השכליים.


אני מבררת לעצמי, בעודי מתנהלת מיום ליום, את המושג "אלכימיה בין נשיות, רוחניות וטבע". זה משפט שעלה לי לאחרונה ועוד יפרנס פוסטים רבים וסדנאות עתידיות. איך פותחים את השער לחיבור המיוחד בין המחזורים הנשיים שלנו למחזורי הטבע, החיבור לעוצמה הטבעית לנו, לידע האינטואיטיבי  (אחד הדימויים הוא הזאב, המורה החכם, והירח)?

מסמנים כוונה: להתמלא מתוך עצמי ומהטבע, לא להיות תלויה באחר כדי להרגיש מוזנת ונינוחה. מתחילים לחיות דרך כל חמשת החושים הפיסיים והאחד שנקרא "השישי". ושוב פאולו קואלו:

..." אל תטרחי להבין את הרגשות שלך. חיי הכל בעוצמה גדולה.לחיות את החיים חשוב יותר מלהבין אותם. הדרך היעילה להרוס את הגשר בין העולם הנראה לעולם הנסתר היא לנסות להסביר את הרגשות שלך."