בסתיו שעבר שקעתי במצב רגשי נבול, ערפילי משהו, וכדי לעודד את עצמי החלטתי לשתול שתי ערוגות חדשות, אחת של אנרגיה נשית ואחת של ירקות חורף. שתלתי ערוגה של יסמין ושיח ורדים, מסביבם ורדים ננסיים ולבנדר, ובינם סלסלי כסף. שילוב של לבן, ורוד, סגול ואדום. בהתחלה, היה יפה כמו שנשמע.
היסמין ושיח הורדים התאבדו תוך חודשיים ועמדו כמעט עירומים ואומללים. שתילי הירקות נאכלו וקמלו פנימה לתוך עצמם. דישנתי בקומפוסט, בדשן אורגני, בדקתי מצב מים ואדמה, עשיתי הילינג וטיפלתי בביו אורגונומי. הייתה תזוזה קלה וקצת עלים חדשים, אבל כשהפסקתי לטפל אנרגטית שוב הייתה קמילה. אצלי??? שתי ערוגות??? מכה חזקה לאגו.....
חברות הצביעו על הקשר בין מצבי הנבול לאנרגיה של הגינה. הגינה מעמידה לך מראה, הן אמרו. הפעם זו הייתה מכה לבטן הרכה. אם אני בוחרת להסתכל בגינה מתוך הפריזמה הזו, מה זה אומר עלי? האנרגיה הנשית הרכה והמכילה, כפי שהיא משתקפת לי מיסמין וורדים, מתייבשת. האנרגיה של הזנה ורחם כפי שהיא משתקפת לי מירקות כמו כרוב וכרובית, קמלה. שלחתי את עצמי לתוך עצמי במספר מדיטציות עמוקות. הבית, הקליניקה, הגינה, אני - כולנו חסרי אנרגיה, תחושה של מעיין שמתרוקן ומעיין חדש עוד לא התגלה. התמונה הפנימית: מתוך הספר "מי הזיז את הגבינה שלי", אותו עכבר שממשיך לאכול בעיוורון מתוך הר הגבינה המתכלה , בלי לנסות לחפש מקור גבינה חדש.
את החורף ביליתי בהשתבללות וחוסר אנרגיה. החיים הם גיאות ושפל ולפעמים צריך להשתבלל פנימה כדי שמשהו חדש יפרוץ החוצה. שחררתי את השתלטנות בה טיפלתי בשיחים הקמלים ושחררתי אותם לדרכם. ירקות קניתי בסופר. הרבה טלביזיה ותזונה מנחמת (שוקולד ופודינגים) שלא בדיוק שפרה את מצב האנרגיה שלי. באביב כבר לא יכולתי לסבול את עצמי ומבקרים העירו על מצב הגינה. פיסית היא הייתה בסדר אבל התחושה הרגילה של חיות וריפוי שמאפיינת את הגינה שלי, נעלמה. בסוף העברתי את עצמי לחודשיים וחצי לסקוטלנד ואנגליה, אבל זה כבר סיפור לפוסט אחר.
רוב הגינות באיזור מגורי מאד דומות: יציאה מהסלון לפאטיו, לפניו ריבוע דשא, תחום בערוגה צרה בצורת חית עם שילובים של שיחים ופרחים עונתיים, ופה ושם עץ נוי או פרי. בהתחלה הן נראות יפה אבל במשך הזמן הן מאבדות את החיוניות, במיוחד אם בעלי הבית לא גננים. לרובנו יש רק שטחים קטנים לגנן אבל אפשר להוציא קסם גם מאדנית. כמו שאנחנו מנחים מעצב פנים, כך אפשר להנחות גנן. לא צריך לדעת שמות של צמחים.
יש כמה הנחיות בסיסיות שהייתי מאמצת כדי לקבל גינה שהיא מראה להוויה הרגשית.
ההחלטה הראשונה היא לגבי סוג האנרגיה: טרופית תוססת, פראית ו"מבולגנת", מעוצבת כמו ליידי אירופאית, קקטוסים. לא מספיק לבחור משהו שנראה יפה אצל אחרים. השאלה היא אם אפשר לחיות איתו, בדיוק כמו שבוחרים ריהוט וצבע לבית.
כדי לקבל גינה "רוחנית" (ההבחנות האלה הן שלי ובשבילי, כל אחד צריך להתאים אותן לעצמו): גינה של צמחי מרפא, של אלמנטים מאוזנים (אוויר, אש, מים, אדמה והניצוץ האלהי), צמחים שיוצרים קסם. על אלה צריך להרחיב בנפרד, אני אוהבת לשמור על פוסטים קצרים.
כשנסעתי, השארתי את הגננים של הורי בתור אחראים על הגינה. כשחזרתי בספטמבר, הייתה בגינה תחושה של הזנחה וחוסר אנרגיה, למרות שפיסית היא הייתה מטופלת ובחיים. התיישבתי מיד להתיידד ו"לשתול" אנרגיה חדשה. חזרתי מפוצצת באנרגיה ומלאת רצון לחלוק אותה עם כל העולם (אפילו התחלתי לכתוב בלוג....).
נשים בעיקר, מקבלות את העוצמה שלהן מהקשר עם האדמה. הרבה עבודה בקליניקה, נעשית בעזרת דמיון מודרך ועובדת על קרקוע, חיבור לאדמה ו"משיכת" האנרגיה מלב כדור הארץ למעלה. להלן מדיטציה שאפשר לבצע בכמה דקות, בגינה, בים, מתחת לפוך. אני עשיתי את זה כל יום כמה דקות במרכז הגינה.
1. כמה נשימות להרפיה, השקטה של הראש (אני מדמיינת אותו חשוך)
2. מנטרה: אני מוותרת על השליטה, אני מתמסרת לאמא אדמה
3. להתמזג עם האדמה, לשלוח את המבט ללב כדור הארץ ולהעלות את האנרגיה
הכתומה אדומה של המגמה למעלה, דרך הגוף שלנו, עד לקודקוד.
4. לפזר את האנרגיה הזו דרך ההילה לסביבה.
מקרקע, ממלא אנרגיה, ותוך שבוע כבר הייתה בגינה חיות שלא הייתה בה הרבה זמן. הגוף שלנו הוא קפסולה שמעבירה אנרגיה, מקבלת ומשדרת, דרך הריאות, דרך התקשורת המילולית, הפיסית, דרך ההילה ובעוד דרכים רבות ונסתרות. הסינים אומרים שהאדם הוא עיבור בין שמיים וארץ : Heavan - Man - Earth .
תאמינו. תאמינו לתחושות, לקול הפנימי, קפצו קפיצת אמון ועשו דברים שההיגיון מזלזל בהם. אין גבול ליכולת שלנו לעצב מציאות בעזרת אנרגיה, אבל זה ידע שנשכח באלפי שנות שכלתנות ושתלטנות. אנחנו נזכרים לאט לאט, בעזרת ניסוי וטעייה. לא להתייאש, לא להיות שאפתנים מידי. למצוא את המפתח, משם אפשר רק להתרחב.
היסמין ושיח הורדים התאבדו תוך חודשיים ועמדו כמעט עירומים ואומללים. שתילי הירקות נאכלו וקמלו פנימה לתוך עצמם. דישנתי בקומפוסט, בדשן אורגני, בדקתי מצב מים ואדמה, עשיתי הילינג וטיפלתי בביו אורגונומי. הייתה תזוזה קלה וקצת עלים חדשים, אבל כשהפסקתי לטפל אנרגטית שוב הייתה קמילה. אצלי??? שתי ערוגות??? מכה חזקה לאגו.....
חברות הצביעו על הקשר בין מצבי הנבול לאנרגיה של הגינה. הגינה מעמידה לך מראה, הן אמרו. הפעם זו הייתה מכה לבטן הרכה. אם אני בוחרת להסתכל בגינה מתוך הפריזמה הזו, מה זה אומר עלי? האנרגיה הנשית הרכה והמכילה, כפי שהיא משתקפת לי מיסמין וורדים, מתייבשת. האנרגיה של הזנה ורחם כפי שהיא משתקפת לי מירקות כמו כרוב וכרובית, קמלה. שלחתי את עצמי לתוך עצמי במספר מדיטציות עמוקות. הבית, הקליניקה, הגינה, אני - כולנו חסרי אנרגיה, תחושה של מעיין שמתרוקן ומעיין חדש עוד לא התגלה. התמונה הפנימית: מתוך הספר "מי הזיז את הגבינה שלי", אותו עכבר שממשיך לאכול בעיוורון מתוך הר הגבינה המתכלה , בלי לנסות לחפש מקור גבינה חדש.
את החורף ביליתי בהשתבללות וחוסר אנרגיה. החיים הם גיאות ושפל ולפעמים צריך להשתבלל פנימה כדי שמשהו חדש יפרוץ החוצה. שחררתי את השתלטנות בה טיפלתי בשיחים הקמלים ושחררתי אותם לדרכם. ירקות קניתי בסופר. הרבה טלביזיה ותזונה מנחמת (שוקולד ופודינגים) שלא בדיוק שפרה את מצב האנרגיה שלי. באביב כבר לא יכולתי לסבול את עצמי ומבקרים העירו על מצב הגינה. פיסית היא הייתה בסדר אבל התחושה הרגילה של חיות וריפוי שמאפיינת את הגינה שלי, נעלמה. בסוף העברתי את עצמי לחודשיים וחצי לסקוטלנד ואנגליה, אבל זה כבר סיפור לפוסט אחר.
יש כמה הנחיות בסיסיות שהייתי מאמצת כדי לקבל גינה שהיא מראה להוויה הרגשית.
ההחלטה הראשונה היא לגבי סוג האנרגיה: טרופית תוססת, פראית ו"מבולגנת", מעוצבת כמו ליידי אירופאית, קקטוסים. לא מספיק לבחור משהו שנראה יפה אצל אחרים. השאלה היא אם אפשר לחיות איתו, בדיוק כמו שבוחרים ריהוט וצבע לבית.
כדי לקבל גינה "רוחנית" (ההבחנות האלה הן שלי ובשבילי, כל אחד צריך להתאים אותן לעצמו): גינה של צמחי מרפא, של אלמנטים מאוזנים (אוויר, אש, מים, אדמה והניצוץ האלהי), צמחים שיוצרים קסם. על אלה צריך להרחיב בנפרד, אני אוהבת לשמור על פוסטים קצרים.
כשנסעתי, השארתי את הגננים של הורי בתור אחראים על הגינה. כשחזרתי בספטמבר, הייתה בגינה תחושה של הזנחה וחוסר אנרגיה, למרות שפיסית היא הייתה מטופלת ובחיים. התיישבתי מיד להתיידד ו"לשתול" אנרגיה חדשה. חזרתי מפוצצת באנרגיה ומלאת רצון לחלוק אותה עם כל העולם (אפילו התחלתי לכתוב בלוג....).
נשים בעיקר, מקבלות את העוצמה שלהן מהקשר עם האדמה. הרבה עבודה בקליניקה, נעשית בעזרת דמיון מודרך ועובדת על קרקוע, חיבור לאדמה ו"משיכת" האנרגיה מלב כדור הארץ למעלה. להלן מדיטציה שאפשר לבצע בכמה דקות, בגינה, בים, מתחת לפוך. אני עשיתי את זה כל יום כמה דקות במרכז הגינה.
1. כמה נשימות להרפיה, השקטה של הראש (אני מדמיינת אותו חשוך)
2. מנטרה: אני מוותרת על השליטה, אני מתמסרת לאמא אדמה
3. להתמזג עם האדמה, לשלוח את המבט ללב כדור הארץ ולהעלות את האנרגיה
הכתומה אדומה של המגמה למעלה, דרך הגוף שלנו, עד לקודקוד.
4. לפזר את האנרגיה הזו דרך ההילה לסביבה.
מקרקע, ממלא אנרגיה, ותוך שבוע כבר הייתה בגינה חיות שלא הייתה בה הרבה זמן. הגוף שלנו הוא קפסולה שמעבירה אנרגיה, מקבלת ומשדרת, דרך הריאות, דרך התקשורת המילולית, הפיסית, דרך ההילה ובעוד דרכים רבות ונסתרות. הסינים אומרים שהאדם הוא עיבור בין שמיים וארץ : Heavan - Man - Earth .
תאמינו. תאמינו לתחושות, לקול הפנימי, קפצו קפיצת אמון ועשו דברים שההיגיון מזלזל בהם. אין גבול ליכולת שלנו לעצב מציאות בעזרת אנרגיה, אבל זה ידע שנשכח באלפי שנות שכלתנות ושתלטנות. אנחנו נזכרים לאט לאט, בעזרת ניסוי וטעייה. לא להתייאש, לא להיות שאפתנים מידי. למצוא את המפתח, משם אפשר רק להתרחב.
איריס יקרה, כמה טוב שפגשתי אותך! תודה על התוספת לקשר שיש לי עם האדמה. כתבת נפלא!
השבמחקענבל
איריס - תודה על התזכורת על הקשר בין האנרגיה הפנימית לגינה.בדיוק היום חשבתי שהרבה זמן עבר מאז שעבדתי בגינה, שאבד לי הקשר איתה. מחר אחזור לגנן!
השבמחק