אני כותבת יומן מאז שהייתי ילדה קטנה. המחברות שמורות אצלי במזוודה ישנה משנות הששים, ובימי חורף קרים אני מתכרבלת במיטה וקוראת את הספר של חיי. זו חוויה, לקרוא את דברי הימים של חייך, לחייך בנוסטלגיה, לצחוק על עצמי, לדמוע, להיות עדה לגדילה, להתרחבות, לתמונת העולם המשתנה כשאני הופכת מילדה לנערה, ולאישה צעירה ולאישה מבוגרת.... אני חיה חיים שקטים, בקוטג' חמוד עם גינה לא גדולה, מטפלת ומתקשרת בקליניקה שלי,מעולם לא הרגשתי צורך לכתוב לקהל, להיחשף.
אבל משהו השתנה. בקיץ ביליתי חודש וחצי בסקוטלנד. עבדתי חודש וחצי בגינה אקולוגית תוך כדי עבודה רוחנית עמוקה (נסעתי עד סקוטלנד כדי ללמוד עם שמאן מסוים שבטח עוד אכתוב עליו בעתיד). לבריטים יש מסורת של מאות שנים של עבודה רוחנית בטבע ויישומה בגינה, בעיקר אצל אותן נשים חכמות שריפאו בעזרת צמחי מרפא ושיקויים שרקחו. מאוחר יותר נקראו נשים אלה מכשפות ונרדפו על ידי כנסייה קנאית ומפוחדת. בחנויות הספרים מוקדשים מדפים שלמים לספרות ה - witchcraft . באחד הספרים קראתי את ההגדרה הבאה:
witchcraft is a nature based spirituality
האסימון נפל, הבנתי אינטואיטיבית למה הכוונה. פאולו קואלו כתב: נתיב הקסם והכישוף - בדומה לנתיב החיים - היה, הווה ותמיד יהיה נתיב של מסתורין. כדי ללמוד יש לבוא במגע עם עולם שאנשים אינם יודעים עליו דבר. כדי ללמוד צריך לבוא ענווים.
יש הרבה נתיבים ללכת בהם, כולם טובים. הנתיב שלי עובר דרך הגן. אל הגן צריך לבוא בענווה, לשחרר שליטה, להעניק תשומת לב תמידית, לקבל את חילופי העונות, את רצונו של הצמח להיות או לחדול, לכבד את בעלי החיים הבאים להתארח, להיות אחת מני רבים, בגובה העיניים עם האלמנטים השונים שבחרו לחלוק אתי את המרחב.
רק אז נפתח הקסם של צמחי המרפא, הארומה, טעם, טקסטורה וצבע, בריפוי, בבישול ובשקיות קטנות שניתנות באהבה כדי לקדם אהבה, הצלחה, שלווה. הפינות השקטות בגינה, ליד מזרקה קטנה או עץ פרי, נשימה עמוקה והרפיה. החושים מתחדדים, תשומת הלב ממוקדת ומתוך השקט מגיע ידע, תוך ניסוי וטעיה.
אני רוצה לתעד את הידע שלי כאן, אני רוצה לקבל תגובות וללמוד מכם וליצור עוד ידע ביחד. לא צריך גינה פרטית כדי להתחבר לטבע ממקום "אחר". לפעמים מספיקה אדנית תבלינים על אדן החלון או עציץ קטן בסלון, המהות היא שחשובה. החיים הם הרבה יותר מתקשורת מילולית בין אנשים, ואני רוצה תמיד להיות בקשר איתם. כשאני מבינה את השפה, העולם מקבל משמעות אחרת בשבילי.
אני צופה לנו הרפתקה מופלאה.
איריס טויסטר
, גינת הקוסמת, אלכימיה בין נשיות, רוחניות וטבע. אבל משהו השתנה. בקיץ ביליתי חודש וחצי בסקוטלנד. עבדתי חודש וחצי בגינה אקולוגית תוך כדי עבודה רוחנית עמוקה (נסעתי עד סקוטלנד כדי ללמוד עם שמאן מסוים שבטח עוד אכתוב עליו בעתיד). לבריטים יש מסורת של מאות שנים של עבודה רוחנית בטבע ויישומה בגינה, בעיקר אצל אותן נשים חכמות שריפאו בעזרת צמחי מרפא ושיקויים שרקחו. מאוחר יותר נקראו נשים אלה מכשפות ונרדפו על ידי כנסייה קנאית ומפוחדת. בחנויות הספרים מוקדשים מדפים שלמים לספרות ה - witchcraft . באחד הספרים קראתי את ההגדרה הבאה:
witchcraft is a nature based spirituality
האסימון נפל, הבנתי אינטואיטיבית למה הכוונה. פאולו קואלו כתב: נתיב הקסם והכישוף - בדומה לנתיב החיים - היה, הווה ותמיד יהיה נתיב של מסתורין. כדי ללמוד יש לבוא במגע עם עולם שאנשים אינם יודעים עליו דבר. כדי ללמוד צריך לבוא ענווים.
יש הרבה נתיבים ללכת בהם, כולם טובים. הנתיב שלי עובר דרך הגן. אל הגן צריך לבוא בענווה, לשחרר שליטה, להעניק תשומת לב תמידית, לקבל את חילופי העונות, את רצונו של הצמח להיות או לחדול, לכבד את בעלי החיים הבאים להתארח, להיות אחת מני רבים, בגובה העיניים עם האלמנטים השונים שבחרו לחלוק אתי את המרחב.
רק אז נפתח הקסם של צמחי המרפא, הארומה, טעם, טקסטורה וצבע, בריפוי, בבישול ובשקיות קטנות שניתנות באהבה כדי לקדם אהבה, הצלחה, שלווה. הפינות השקטות בגינה, ליד מזרקה קטנה או עץ פרי, נשימה עמוקה והרפיה. החושים מתחדדים, תשומת הלב ממוקדת ומתוך השקט מגיע ידע, תוך ניסוי וטעיה.
אני רוצה לתעד את הידע שלי כאן, אני רוצה לקבל תגובות וללמוד מכם וליצור עוד ידע ביחד. לא צריך גינה פרטית כדי להתחבר לטבע ממקום "אחר". לפעמים מספיקה אדנית תבלינים על אדן החלון או עציץ קטן בסלון, המהות היא שחשובה. החיים הם הרבה יותר מתקשורת מילולית בין אנשים, ואני רוצה תמיד להיות בקשר איתם. כשאני מבינה את השפה, העולם מקבל משמעות אחרת בשבילי.
אני צופה לנו הרפתקה מופלאה.
איריס טויסטר
בהצלחה בדרך המעניינת :)
השבמחקבלי ספק היא תאיר את כל עיננו ודרכנו
אוהבת עד מאד
השבמחקשגינה קסומה תהייה כמו לב, גוף הפרפר שבין כנפיו: גאיה ושמיים עליונים
פשוט מעולה, מחכה להמשך :-)
השבמחקאני שמחה על שסוף כל סוף נשמעתי לעצתך ולעצת סבתא ונכנסתי לבלוג...
השבמחקאת כותבת בצורה פשוט יפייפיה, ענווה וטהורה כל כך...
עכשיו אני מבינה ממי ירשתי את כישרון הכתיבה..:)