מסעות נשיים - איונה

משולש הקסם שלי נמצא בבריטניה, שלושה מקומות צליינות פרטית: פינדהורן בצפון סקוטלנד, אבלון בדרום אנגליה והאי איונה בחוף המערבי של סקוטלנד. על פינדהורן ואבלון כבר כתבתי אבל אני חותמת לכם שאכתוב שוב....איונה היא קסם אחר....

באבלון מצאתי ספר בשם "Crossing to Avalon" שכתבה הפסיכולוגית היונגיאנית ג'ין שינודה בולן, ספרים אחרים שלה תורגמו לעברית. ספר של צליינות נשית, ריפוי ומודעות, של העלאת מיתוסים ובחינתם דרך רגשות. שמחתי למצוא את משולש הצליינות שלי מככב במסע שלה, אפרופו תת מודע קולקטיבי, והזדהיתי עם התהליך שהיא עברה תוך כדי דילוג ממקום למקום.    

אני מתה על ספרי מסעות, ויצא לי כמה פעמים לנסוע בעקבות ספר דמיוני למקום אמיתי, אבל לקרוא בספר על מקום שהייתי בו זו חוויה אחרת. בעיקר אני אוהבת ספרים של ועל נשים שפירקו חיים ובנו חיים חדשים. אולי זה בגלל שעשיתי את זה בעצמי ואני בתהליך של שדרוג מחודש. זה מתחיל בשוליים של החיים, באי נוחות, אי שקט, תחושות שמתרחבות ומחלחלות ליום יום, חלומות בהקיץ על "מה אם" ו"אם היה לי מספיק כסף/ מקום ללכת אליו/מישהו שימשוך אותי". בהדרגה מחלחלת ההבנה שאני המישהו שימשוך, כסף לעולם לא יהיה "מספיק", וכדי לברר את ה"מה אם" צריך ללכת ל"שם", ואז בא הרגע בו אין ברירה וצריך לעשות קפיצת אמון לתוך התהום ולהתפלל שיפתחו הכנפיים. אני מודה שקפיצות האמון שלי היו די מרופדות כלכלית ורגשית אבל כמה מחברותי הקרובות באמת קפצו בלי רשת, פירקו משפחה, שינו חיים, בנו מחדש ויצאו עם כנפיים של פרפר, בכל צבעי הקשת.

מסע נשי....מסע של אישה למקום של אנרגיות נשיות, עוטפות, מחבקות, עולות מהאדמה. מסע שיכול להוביל אותי לחנות של מעצבת או לאי מרוחק בצפון סקוטלנד. אותה מהות של מרקמים, צבעים, רכות, אנרגיות עוטפות. הראשון מתרחש חמש דקות מהבית, השני דורש לצאת מאזור הנוחות, לעלות על מטוס אחד ואחר כך שני, רכבת, מעבורת, אוטובוס ושוב מעבורת. בסופו ניצבת איונה. 

כדי לקבל פרספקטיבה ולהחליט החלטות חשובות, אני מעבירה את עצמי כמעט תמיד למקום רחוק, מחוץ למסלול התיירות הרגיל. למרבה השמחה, איונה היא יעד רק לעולים לרגל ולחובבי מסעות רוחניים. האנרגיה המדהימה של האי אופפת ברגע שיורדים מהמעבורת. אין כמעט כלי רכב, מונית אחת ורק אם אין ברירה. חולקים את האי עם כבשים ועם הקהילה הקטנה שחיה שם, ופשוט נושמים. מהמקום הכי רחוק מהחיים היומיים שלי, אני יכולה לראות את עצמי כמו בסרט, מגלה פינות בתוכי שלא זמינות לי בלהט החיים. 

לקהילת פינדהורן יש שם בית עם גינה מקסימה, אליו אפשר לפרוש לשבוע או יותר לרטריט. כל שבוע מגיעים 6 אנשים זרים ממקומות שונים בעולם, חולקים ארוחת ערב משותפת ומעט מאד שיחות. פה ושם מדיטציה משותפת בחדר המדיטציה, הרבה טיולים רגליים ליד הים, אבל מנסיוני כמעט ולא מדברים. מתוך השקט, התחושה המיסטית של ים מכל הכיוונים וערפילים, מתרחש ריפוי, עולה בהירות ומתגבשת תכנית אותה אני מיישמת כשאני חוזרת הביתה.

ג'ואן אנדרסון, עוד סופרת שאני מאד מאד אוהבת, כותבת בספרה "המסע השני" על החוויה שלה מאיונה ועל צליינות נשית:..." הצליינות שאדם מקבל על עצמו היא חיפוש, כשאינך יודע מה אתה מחפש אבל אתה יודע שאתה מחפש משהו...על הצליין לוותר על דבר מה כדי לקבל משהו." ג'ואן וויתרה על קצב החיים שלה, על פרוייקטים מכבידים, על לו"ז מטורף, כדי לקבל משהו לא ידוע, אותם נכסים בלתי מוחשיים שנקראים שלוות נפש, הנאה צרופה, להט, שביעות רצון פנימית, יכולת להרגיש.

היא מצטטת את הסופרת - משוררת מאי סארטון: עתה אני נהיית עצמי. לזה נדרש זמן, שנים ומקומות רבים. הייתי מפורקת ומזועזעת, עטיתי פנים של אנשים אחרים, רצתי בטירוף, כאילו הזמן היה שם, זקן עד מאד, זועק ומזהיר...

אני רק יכולה להמליץ, לכל אלו שעומדות רגע לפני קפיצת אמון, כשעדיין רואים את החיים דרך החור של המנעול והכל נראה גדול ומאיים, כשאת מרגישה קטנה כמו ילדה. ממסע נשי את חוזרת אישה, ואיכשהו נהיה קל יותר לקפוץ ולהתחיל לעוף.   

גינת הקוסמת בפייסבוק, אלכימיה בין נשיות, רוחניות וטבע.

גינת הקוסמת – אתר, אלכימיה בין נשיות, רוחניות וטבע.