אני בתקופה נפלאה של זרימת שפע מכל הכיוונים. הרבה רעיונות ומיזמים חדשים, ופוטנציאל השתכרות עולה, שלווה ובריאות, שינה טובה והרבה אנרגיה. התכווננתי ועבדתי קשה כדי להגיע למקום הזה. עשיתי כמה קפיצות אמון ושינויים בשנתיים האחרונות. אני שמה לב שיש בי אי נוחות מסוימת ואני מתחילה לחפש "צרות"....הגנים הפולניים?
אתמול נדלקה נורה צהובה במכונית. טוב שיש ספר רכב, הנורה היא נורת אזהרה כללית ויש לנסוע למוסך כשהיא נדלקת. אם היא מהבהבת זה בכלל נורא אבל למרבה השמחה היא נשארה קבועה. מאחר ואני נוטה לראות כל דבר כסימן ורמז לבאות, הלכתי לבדוק בתוכי איזו נורת אזהרה דולקת שם בפנים. כן, יש שם תחושה קלה של "יותר מידי" זורם לי, תחושה של איבוד שליטה קל, אני מרגישה במעין מערבולת של עשייה ורעיונות ואני נסחפת בה, לאן שהיא מובילה אותי. מצד אחד נהנית מאד להתמסר, מצד שני קשה קצת לשחרר את הצורך לשלוט בזרם ולנהל אותו בדרכי ובקצב שלי.
אבל זה בדיוק הקטע של "ניהול שפע", הוא דורש הסתגלות לחוקים חדשים. כרגיל הגינה עומדת שם כמראה. היא בריאה ופורחת אבל היא "במידה", ב"גודל מתאים", כאילו שמתי עליה מכסה. למרות שהיא לא ממש מסודרת ובטח לא נקייה מעשבים, הגינה שלי מרגישה לי כמו ילדה מחונכת שלא מעיזה להתפרע. העצים כבר יכלו להיות גדולים יותר, חזקים יותר, הפרחים יכלו להיות יותר עשירים בצבע וצורה, וכולם יכלו ליהנות יותר מהגשם והשמש שנופלים עלינו השנה בשפע נפלא. וכשהשמיר מתחיל להשתולל ולשמוח, אני עושה לו "נו נו נו" באצבע מטאפורית במקום לשמוח שטוב לו וללמוד ממנו לקבל ולגדול למימדי ענק.
אנחנו רגילים לנהל אוברדראפט, משברים, לפתור בעיות. אנחנו מתקשים לנהל שפע. יש אין ספור סיפורים על זוכי לוטו שאיבדו הכל, אנשים שמכרו סטרט אפ והם אומללים ולא מוצאים את עצמם. נדרשים כאן כללי התנהלות שונים.
גם לעשבים ה"רעים" שבעצם עוזרים להעלות את רמת החנקן
באדמה וזה דבר חשוב וטוב. כדי ליצור גינה של שפע צריך הגנן לראות את התמונה הגדולה, לבנות מבנה פיסי שיתמוך בצמחים (ערוגות, שבילים, מקורות מים,בתי האכלה). אחר כך צריך לרדת לפרטים הקטנים, סדר וארגון, כל דבר במקום המתאים לו. השתילה באה מתוך רגש ואהבה, היענות לצרכי השותפים השונים בגינה. לבסוף באה ההתמסרות והאמונה באלכימיה שתיווצר מסך כל המרכיבים. לעולם אין לנו שליטה על התוצאה אבל אפשר לעבוד עם כל תוצאה, לשנות, להעצים.
החיים שלי: ראיתי את התמונה הגדולה, החלום, החזון. אני בונה בתשומת לב את המבנים הפיסיים שיכילו את האנרגיה החדשה הזו, יתנו צורה לרעיונות. אני באה מאהבה והקשבה (ועוד יש מקום לשיפור...). הגיע שלב ההתמסרות. מה שיהיה, יהיה....
אנחנו מבזבזים כל כך הרבה זמן וכסף כדי להבין את משמעות הדברים. בהרבה מקרים התשובה היא "אני לא יודעת"! הפיתרון היחיד הוא להתמסר, ללכת בעקבות החלומות שלנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה