המקום: חווה אקולוגית אקו מי, צומת אלמוג, צפון ים המלח. מקום קסום, מושקע ומטופח. מזרונים ושקי שינה, תשומת לב מירבית לשירותי קומפוסט נקיים, אוכל טוב, מתחמים נוחים לרביצה, המון אהבה ורצון טוב להנעים, ליצור מרחב מפנק ועוטף. 10 מתוך 10!
הסדנה: תקשורת מקרבת לפי שיטתו של מרשל רוזנברג. טכניקה של בחינת הצרכים שלנו והעברתם בצורה ברורה ורגישה לצד השני. מקווה שהבנתי, לא ממש ברור לי איך זה עובד וזה לא הכלי שלי (שכלתני מידי לטעמי, מעבדתי מידי). בפינדהורן פגשתי מישהו שעושה עבודה נהדרת בטכניקה זו עם ילדים אלימים בברזיל, בעידוד ומימון בתי המשפט והממשלה (נמאס להם לשלוח ילדים לכלא בסיטונות), כך שיש לי כבוד רב לטכניקה הזו.
המרחב האנושי: סוף שבוע של נשים בלבד. 70 נשים מלאומים שונים - ישראליות, פלסטינאיות (לא הרבה), אירופאיות, אמריקאיות. שלוש מנחות - שתיים ישראליות ואחת שבאה מארה"ב. כולן ידועות ווותיקות.
עד כאן התיאור הכללי. מרגע זה אני דורכת בזהירות. המרכיבים שנזרקו לקדירה היו טובים וכללו ידע מקצועי, רצון טוב והרבה נשים נעימות ואינטליגנטיות שבאו לדבר, לתקשר, להתפתח. זה לא עבד, וזו לא הייתה רק התחושה שלי. לא עשיתי מדגם רציני אבל דיברתי עם לא מעט שחוו אותה חוויה: משהו כאן לא התרומם, לא תפס, לא התחבר. אני מנסה להבין מה קרה שם.
אני חושבת שהולכים לסדנאות כדי לחוות את האנרגיה, לא כדי ללמוד חומר עיוני. את זה אפשר לקרוא בספר. כשהבנתי שאני לא ממש מתחברת לחומר העיוני, עשיתי סוויטץ' בראש והתחלתי לשים לב לתחושות. ביומן שלי כתבתי אחרי כמה שעות שאני עוד לא שותפה פעילה ולא מרגישה רצון להיות שותפה פעילה. זה באמת נדיר אצלי שאני לא צוללת גוף ונפש לפעילות. התחושה שלי הייתה של כבדות, נירפות, עייפות, התפזרות. לא הצלחתי למרכז ולקרקע את עצמי. נשים שדיברתי איתן שיקפו לי את אותה תחושה וגם המנחות לא נראו לי לגמרי ממוקדות.
בענווה והרקנת ראש אני מתוודה כאן בפני העולם: הייתה חסרה לי האנרגיה הזכרית, הפלפל שלה, אפילו קצת תוקפנות. משהו באנרגיה הנשית, שהיא פאסיבית בבסיסה, במיוחד אצל קהל גדול של נשים שבאות מ"אנרגיה נשית" (תרכובת של ניו אייג', קבלה וחמלה, אי רצון להתעמת, רכות וכו' וכו'), הביא את חלקנו למעין תרדמת. פספסתי כאן בענק. לא הצלחתי לגייס כוחות לומר את מה שאני מרגישה. כשניסיתי, הייתי כל כך מודעת לכל מילה שיוצאת לי מהפה (כדי לא להעליב, להיות רכה, לא תוקפנית), עד שאיבדתי את הניקיון שלי והמנחה שלנו לא קלטה את המסר. מתוך הנירפות, מתוך חוסר רצון להילחם (כי אנחנו באות מאנרגיה נשית של שלום, קבלה, חמלה ותקשורת מקרבת...), בחרתי לעזוב. לא היה לי כוח ללכת לדבר בארבע עיניים עם המנחות, לבקש דיון על מה שקורה. פספוס.
בהסתכלות לאחור אני חושבת שבאתי עם קורטוב של התנשאות: אנחנו נראה לכם, זכרים תוקפניים, איך מביאים שלום, איך נשים מתקשרות עם נשים, אם רק תתנו לנו לנהל את העניינים.... כבר המחשבה הזו טומנת בחובה פוטנציאל לאסון....יש בה תוקפנות ושיפוט שאף פעם לא עומדים במבחן המציאות. מגישה כזו אפשר רק להתאכזב. אני משחררת כאן ועכשיו.
בכל זאת, אנרגיה נשית יכולה לתעתע. היא יכולה ללכת לגובה, לעוצמה, לידע של האישה החכמה. היא יכולה לרדת הכי נמוך לקטנוניות ורכילות, לנירפות ופאסיביות.
אני קוראת את החוברת הקטנה שקיבלנו. בעמוד 6 מטפלים באמירת "לא". ההנחיה: אמור מה הצרכים שלך, אמור למה אתה מוכן לומר "כן", אל תשתמש במילה "לא". זה מעורר בי התנגדות. המון מלים ומעקפים כדי לא לומר בצורה הכי נקייה וברורה "לא"!
לפעמים הריפוי הכי טוב, מציאה מחדש של המרכז שלך, הוא פשוט לומר "לא" חזק, תוקפני משהו. לפעמים זה עושה תחושה כל כך טובה בבטן. לא! לא מתאים לי! לא בא לי! כבדו את הגבולות שלי! אולי פעם, מתישהו, אסכים לדבר, להסביר. עכשיו אני אומרת "לא"! ואני מקבלת באחריות כל תגובה שתבוא בעקבות ה"לא" הזה. התקשורת הזו אולי לא מקרבת אבל היא בהחלט מכבדת. לעתים גם מחזקת.
אני חושבת שהעיקר בתקשורת מקרבת הוא לדבר מהלב, לבטא רגשות, לדבר ממקום של "אני" ולא להטיף ב "אתה...". בחדר העבודה שלי תלוי מאמר שנקרא "איך מפסיקים את מעגל הדמים" ומדבר על שבטים בפרו שכל מו"מ לפתרון סכסוכים בין שבטיים, היה נגמר בהרוגים ופצועים. מועצה עם נציגים מכל השבטים החליטה לתת לנשים לנהל את סיום הסכסוכים הבין שבטיים. רק נשים, כי, לדבריהם, כאשר מעמידים מספר נשים בין הרבה גברים הן נוטות להפוך לגבריות. כך קם ונהייה מהפך חברתי: המלחמות הופסקו, הישיבות הסתיימו בהבנות, קמה תקווה חדשה.
המהות הנשית של רחם ורחמים, מתגלה כאן בגדולתה. יחד עם זאת, אני לא יכולה לוותר על קמצוץ מהתבלין ה"זכרי" כדי להניע תהליך, להתקדם קדימה. כמו כל דבר אחר , גם המהות הזכרית התוקפנית נולדה מהרחם הנשית, גם היא חלק שלנו שראוי לכבד.
על שתי הכנפיים של האנושות כתבתי למעלה...וחוץ מזה, תמיד אהבתי תבלין של גברים...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה