הבאנו את רוח פינדהורן הביתה, הלכנו את הספיראלה. כתבתי כבר בשנה שעברה על חגיגת ה-21 בדצמבר בעולם ועל החגיגה הפרטית שלי בגינה שלי. אני נמשכת ליום הזה יותר מאשר לראש השנה ב- 31 בדצמבר. זהו יום ההיפוך, השמש מתחילה לחזור, האלה האדמה מתעברת ובעוד כמה חודשי אינקובציה, יפרוץ האביב ואיתו חגיגת שכרון החושים של הקיץ. את החלטות השנה החדשה שלי אני עושה ביום הזה.
הספיראלה איננה המצאה של פינדהורן, אני יודעת שגם בתי הספר האנטרופוסופים יוצרים אותה והולכים אל ליבה. בפינדהורן מכינים ספיראלה גדולה באולם וכל הקהילה הולכת אותה במיתווה שתיארתי למעלה. מוציאים קלף אישי, מחלקות העבודה השונות מוציאות קלף למחלקה, ובסוף מוצאים קלף שילווה את הקהילה כעמוד ענן לפני המחנה, במהלך השנה.
ריה גינזר (מרכז פנימהחוצה בזכרון יעקב), שחיה שנים בפינדהורן, אמרה לי יום אחד "אני רוצה ללכת את הספיראלה" ומיד התחלתי להתרגש. קטפנו, איתן, ריה ואני, ענפים, לבנדר ורוזמרין, ובערב ההיפוך, 21.12, בנינו את הספיראלה שלנו. קודם פתחתי את המעגל האנרגטי. נהוג לפתוח אותו כשפונים לארבעת הכיוונים אבל פרנקו לימד אותי לפתוח גם את הציר מעלה - מטה וזה אכן מייצר רטט אחר. חוט צמר ירוק סימן את הספיראלה שמוליכה פנימה, ואת זו שמוליכה החוצה. במרכז - נר דולק. על החוט - הרבה ענפים ועלים, ושתי בנות קטנות ומקסימות הטמינו ביניהם קריסטלים, נרות דולקים ויצורי יער.
האווירה בחדר, אור הנרות המנצנץ וריח העלים הירוקים שבונים את הספיראלה, מכושפת. הבנות מתרוצצות בשבילי המבוך מחופשות לחיות ומשמיעות קולות משונים. התנים מייללים בחוץ ואנחנו מצטרפים אליהם, מנקים את הריאות. כל פעם הולך אחד מאיתנו את הספיראלה וכולם שוקטים, מאפשרים לו לחוות את ההליכה המדיטטיבית הזו במלואה. אני מצלצלת בפעמון, "מודיעה" לקוסמוס שהתחלתי במסע, ומתחילה ללכת, באיטיות, מרוכזת בתוך עצמי, משחררת את השנה הקודמת ורואה הרבה תמונות של זרעים שנזרעו באדמה פוריה. דקה נשימה בלב הספיראלה, הדלקת הנר ויציאה לצד השני. הרבה תמונות של זרעים שגדלים להיות פרחים. אני יודעת מה הם מסמלים בפועל, בעולם הפיסי, הרגשי, החומרי, הרוחני. זרעתי אותם בתשומת לב במהלך השנתיים האחרונות והשנה אני מתחילה לקצור את הפירות. יש לי תחושה של אור שזורם אלי מהחושך שלפני, ואני מושיטה ידיים למדריכים שלי שעומדים שם בקצה ומוחאים לי כפיים. אני שיכורה כמו רץ שסיים ריצת מרתון (למרות שבקבוצת הריצה שלי אני מסוגלת לרוץ בקושי 2 דקות רצוף, אבל נעים לחלום...).
כשאני חוזרת הביתה, "מלאה", מוזנת, נרגשת, אני מוצאת מייל מידידה בפינדהורן. הקהילה שחררה את המלאך של השנה הקודמת Acceptance ומשכה את המלאך לשנה הקרובה Healing . אני ממש שמחה שהמלאך ששוחרר הגיע אלי....
השנה במיוחד עלה יום ההיפוך לגדולה ודובר בו רבות בגלל סוף הלוח של המאיה. אני מניחה שכולם כבר מבינים שסוף העולם לא הגיע....מעולם לא היה אמור להגיע. עידן הסתיים ומה שאנחנו קוראים לו העידן החדש כבר כאן. אהבתי משפט של חוקר תרבויות מאוניברסיטת תל אביב. הוא אמר שעברנו מעידן בו היינו מאד טכנולוגים לעידן בו אנחנו מאד תקשורתיים. הטכנולוגיה תמשיך להתפתח אבל הרבה יותר בקלות. היא כבר יושבת על תשתית יציבה. עכשיו אנחנו מתפנים לפתח תשתית רוחנית תקשורתית מוצקה. או כמו שאמר הדלאי למה: העולם לא זקוק ליותר אנשים מצליחים, העולם זקוק למשכיני שלום, מרפאים, משמרים ומספרי סיפורים. זה השינוי, זה העידן החדש. הגלים הראשונים שלו הגיעו אלינו באמצע המאה העשרים והתגברו ככל שהתקרבנו למאה הנוכחית. אבל אתמול נסגרה הדלת על העידן הקודם (אני מדמיינת דלת של ממ"ד, ניסיתי לפתוח אותה קודם במדיטציה אבל זהו, היא כבר לא נפתחת). עכשיו אפשר רק להתבונן קדימה ולהתחיל ללכת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה